אח שלי בחדר שלו מפרפר מהתקף חרדה ואבא שלי מחבק אותובום ישר לשנת 2005, אבא שלי היה אי שם בצפון הרחוק עם המשפחה החדשה שלו, אני בהתקף בשירותים של הבית ספר בוכה בוכה בוכה אף אחד לא מחבק אותי
באה הבייתה חוטפת איומים מאמא
מרזה 8 קילו מלחץ ודיכאון חוטפת עוד צעקות
חוטפת "לא פלא שאין לך חברים עם הפרצוף הזה שלך"
חוטפת מאבא שזאת עוגמת נפש עד שאני באה והפרצוף שלי, ואני באותו הגיל כמו אחי
לראות את זה מעורר בי רחמים עצמיים. לא לאחי, לי
ראיתי גרוע יותר. חוויתי גרוע יותר
מעבירים אותו מאחד לשני כמו בובת סמרטוטים, מי ירגיע אותו יותר טוב לעזאזל, מי
ואני רואה אותו במיטה מתפרפר לו
שוכבת על המיטה ושמה עליו את הראש
לא אומרת לו כלום
מלטפת לו את הראש
נרגע
אני מנסה להגיד לעצמי, התחשלת, טוב שעברת רצח אופי בילדותך
אבל למה אותו האבא מחבק בשר מבשרו אבל אחר
עזבו אין לי כוח לדבר על זה אין לי כוח לדבר על כלום.
אני נהיית נדיבה מידי פעם ופעם
אני בmood של הדחקה
אלוהים ואני לא ביחסים כל כך טובים, אולי כי אני לא חושבת עליו מספיק. אבל הוא אמור לאהוב אותי כמו שהוא אוהב את כולם אבל אני מרגישה שהוא שכח אותי אי שם בדרך. אלוהים, אם אתה שומע, אני כן צריכה טובות. אל תעשה את זה בלב שלם רק זרוק לי עצם
באמת שאני מדחיקה
לפעמים קצת כואב לי בגרון ואני עוצרת לפאוזה קטנה הלם קרב, וואלה זה קרה, שיט אני צריכה לבכות עכשיו? לא, עדיף לחכות שיבוא בבום.
ושוב השאלה, מי יאהב אותי כמו אלוהים שאוהב את הילדים שלו (אבל לא כמו ישו, הוא גמר עם מסמרים על קרש)
אני שואלת על מי לכעוס, עליי, עליו. עליי עליי זה תמיד אני משהו בי לא בסדר
קשה לי לדמיין שהישועה תבוא מישראבלוג. הכרתי פה כבר ואני לא רוצה להכיר בשנית
אני כל כך זהירה היום. אי אפשר לעשות לי לייקים פה או לחפש אותי בגוגל או לחפש אותי במנוע חיפוש בתוך האתר אין לי אימייל אל תצרו איתי קשר אלא אם כן ממש ממש חשוב לכם אבל אתם לא רוצים לתקוע לי משהו בתחת, כי זה אבוד מראש יש לי שם שיניים
אני הכי שונאת שמצדיקים. אל תצדיקו אף אחד תעשו טובה
אם אתם רוצים להגיב תגידו לי מילים חמות לא נחמות
נחמות זה לחלשיייייייייייייייים
אני גזורה על השיר הזה
זה קטע חיטטתי לי בפייסבוק וראיתי שבאותו תאריך שפתחתי את הבלוג נראיתי ככה:
וזה שלושה חודשים אחרי שגילחתי את השיער אז דמיינו לכם...
חתכתי את הירכיים ברשותכם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
