*

עצב זה יותר אנושי מדיכאון, אתמול הייתי מאוד עצובה

היום ישנתי עד שעה 9 וחצי בלילה, מאתמול בלילה שזה יוצא שלא היה לי יום

עשו לי ביופסיה בבפנים של הכושלאמאשלי, פפילומה יש, 90 אחוז שטרום סרטני, אז אם ה-10 אחוז האלה יפגיזו אז באמת שיש לי מזל, אבל אני מדממת כמו פגועת מלחמה כי מישהו לקח לי משהו במפנים, חתיכה קטנה כזאת כשהוא אמר לי עם צבט: "תשתעלי" ואז צעקתי עליו "אייייייייה מה זה??????"

ואז עבודה ואיזה דיכאון יא רבאנן, אתם יודעים שרק לכם אני מספרת?

לא דיברתי עם אבא שלי כבר חודש בגלל שבא לרמת גן עם אחי למשחק כדורגל ולא הציע לבקר אותי אחר כך, אבל הבעיה הבאמת גדולה פה היא שהוא לא בא לבקר אותי 10 שנים.

מחר יש לו יום הולדת.

קמתי במיוחד ב-9 בבוקר מסטולה מהחיים כדי להזמין לו בטלפון פרחים מחנות מנהרייה. "17 חמניות!" ביקשתי כדי שישלים את ה-100 שקל בשביל שישלים את ה-40 שקל של המשלוח. אבא התקשר אחר כך להגיד תודה ואיכשהו כל הנתק הזה באשמתי. הוא כמו הבוס הגדול שגורם לך לשכוח מה שרצית להגיד וכל מה שרציתי להגיד זה שהוא אבא שלי והוא יכול לשים את האגו בצד וליצור איתי קשר אם זה ממש חשוב לו.

גם להחזיר אותי יותר לתל אביב הוא לא יכול בגלל הגב. היה לי זמן להתארגן ולנסוע אליהם, זה יום הולדת 50 זה כל כך עגול שבא לי למות.

לא נסעתי. אני כל כך פח אשפתות עכשיו שבאמת לא בא לי לעשות כלום. והוא מנהל את הבריכה של הקיבוץ, איזה יופי ואיזה עצב, כל משהו טוב שקורה להם גורם לי לדמוע.

הוא שלח לי את הזר והוא נראה ערבי. ממש לא מה שרציתי.

אמא באה אחר כך בהפתעה וצרחות כמה צרחות כמה ירידות ואני בוכה בוכה והיא אומרת שיש לי את הוירוס הזה בגלל כל ה"צי" שאני הבאתי למיטה, ובכלל לא שכבתי עם כל כך הרבה גברים. וקונדומדום

אני התחלתי לרדת עליה שבמקום להיות נשואה היא החליפה חברים כל שנתיים ואם אני אהיה כמוהה אני מעדיפה להתאבד כבר מעכשיו. בגילי היא כבר הייתה נשואה.

וצרחות ובכי ואני מתחת לפוך והיא צורחת מהצד ואני מתקשרת לדודה שלי שתבוא אבל היא לא יכולה לבוא, כמה מפתיע. אני מתחננת, תלכי מפה, ואז אני אומרת לה שאני אעיף אותה בכוח.

היא אומרת לי "אני אחטיף לך סטירה", ואני אומרת, "אני אחטיף לך 2". ומוסיפה: "אני לא בת 6 יותר"

והיא הולכת ואני פה ומדמם לי עוד מהבדיקה, נכנסת להתקלח וכל הבדידות הזאת ושאף אחד לא רוצה לבוא ואף אחד לא ממש אוהב וסבא שהפתיע אותי לפני חצי שעה עם אוכל שבא לי למות ממנו.

אני במקלחת ואני ממש משתדלת לא לבכות ומה זה שורף לי האף אבל שקט לא בוכים יותר בחיים רק אם מישהו דוחף לך מחט