אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שבכיתי כזה בכי חזק וכןבאמצע הרחוב עם הטלפון ביד ונחל זורם לי משתי העיניים
קמתי ועזבתי באמצע את איכילוב.
הגיעה לקבוצה מישהי שברור שהיא בעלת פיגור שכלי, אמרתי לעצמי שאני לא אמורה להיות שייכת לקבוצה שכוללת אנשים שאני לא במצבם ואפילו לא מתקרבת לזה
אבל החזקתי עוד קצת בכל זאת
ראיתי שהאוס לא נמצא וגם הבחורה (38) שנמרחת עליו לא נמצאת ואני סרטים בראש סרטים סרטים
הם באו בנפרד קונספירציות קונספירציות
שמה עליו יד הוא משיב בחיוך. אני אומרת לעצמי: פחח. בחיים לא הייתי מחזרת כל כך אובססיבי. אבל שיר תתעוררי!!! את אובססיבית!!!
לא הייתי יכולה יותר
העצבים מהמקום והקנאה משניהם עלו לי למעלה
הצלחתי בהפסקה לתפוס אותו ע"א שניסה להתעלם ממני
אמרתי לו: אני עוזבת. הוא שאל: למה
אני אמרתי שאני לא שייכת למקום הזה
עוד קצת
לא טוב לי פה
הוא שאל: וזהו?
אני עניתי
"אמרת שיש לך בעיה עם המין האנושי ואתה עדיין נמרח עליה. אני לא יכולה לראות אותכם יותר ככה זה עושה לי רע"
וגולת הכותרת :
"!!!!בא לי לשבור לה כבר את המוח"
ונקטעתי בגלל ש*היא* באה אליו מאחורה
הוא אמר לי:
זאת כבר בעיה שלך
ואני
הלכתי
ובכיתי
המון
בגלל גבר שלא היה ביננו קשר רומנטי ממומש
בגלל גבר שמבוגר ממני ב-24 שנה
בגלל גבר שקלטתי שאני מאוהבת בו בזמן שקלטתי שהוא נראה לי אפילו לא מחבב אותי.
ניסיתי להאחז בזיכרון שהוא בא באמוק לבית חולים ונתן לי חיבוק
ניסיתי לחשוב על איך הרגשתי שאמר לי אז שנפסיק לדבר עוד לפני שנכנסתי למחלקה
אני מנסה לחשוב לי
האם כל מישהו שיהיה לי איתו קשר יזכור אותי לרעה? פחדתי יותר משיזכור אותי לרעה עד ששלחתי sms התנצלותי לתפארת
והוא ענה: "חס וחלילה. הכל בסדר"
נבלה
בואו נריץ התערבויות כמה זמן ייקח עד שימחק אותי מהפייסבוק
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
