*

אני ונוגה חולקות רגעים משותפים ואינטימים יחד,

למשל כמו בחורף כשהיא נכנסת לי למקלחת או בלילה כשהיא נכנסת לי מתחת למיטה והכי הרבה כשאנחנו חשות הקלה אחרי שהיא סוף סוף עשתה קקי.

היא אוהבת שאני שרה לה, הזנב שלה מתחיל להתכשכש וכך התחילה מסורת שבלי שאני שמה לב אני מאלתרת לה שירים מהלב, שרה על מה שהיא עושה ברגע זה או בכלל במקום לדקלם כל פעם מחדש את "יפה שלי"

נתתי לכם הצצה למיטב (אלו שהצלחתי לתפוס בשעת מעשה ספונטנית, הרי אלו אילתורים ורק אם אני מספיקה להגיע לפלאפון לפני שאשכח אז אני זוכה לתעד) השירים מהימים האחרונים.

תחסכו ממני את הלספר לי בלב כואב שאני לא יודעת לשיר, כי אני שרה חרא

ממש חרא

אבל מה-ללללללללב

שיר ראשון: "היא כלבה"

"היא כלבה, היא כלבה, היא כלבה

אבל לא באופי

היא כלבה, היא כלבה, היא כלבה

אבל תראו,

איזה יופי!"

שיר שני: "את מלקקת"