אני אפילו לא אספר מה עובר עלי בתקופה האחרונה ואני לא אחפור על הרגשות ואני שוקלת להפסיק לדבר פה על הפאנקיסט לגמריאתמול בשעה 1 בלילה בערך עשיתי סיבוב עם נוגה, חזרנו בערך ב1 וחצי... אפר את מה שאמרתי מקודם ואספר שהפאנקיסט חזר מחו"ל אחרי חודשיים וגם של נתק ויומיים אחרי שחזר הציע לי אתמול להפגש מאוחר יותר (דיברנו ב11)
הייתי כמובן בלחץ ועוד לפני שהציע תיארתי לעצמי שיוביל לשם כי אנחנו מדברים רק למטרות פגישה, רצתי למכולת ברבע ל11 להספיק לקנות בירות ולנסוע מהר לאמא שלי בשביל להביא את הבגדים מהכביסה שתיכננתי ללבוש כשנפגש ועוד לסיים את העוגיות שהתחלתי והפסקתי באמצע לכל הסידורים ובסוף התנור קיצר לי את החשמל והספקתי לעשות שליש מהכמות
הייתי בלחץ נוראי
כשהגיעה השעה 3 בלילה או בוקר הבנתי שלא יהיה ביקור ותכננתי ללכת לישון וקראתי לנוגה כמו מידי לילה שתבוא לישון איתי. אבל היא לא הייתה בסלון
בהתחלה קראתי לה בטון עדין וילדותי שהיא אוהבת אבל היא לא באה. חשבתי אולי שמעה חזיז נבהלה ונכנסה מתחת למיטה אבל היא לא הייתה גם שם. חשבתי אולי נכנסה למקלחת. לא שם.
הטונים קצת עלו והיו מהולים בלחץ. הלכתי למטבח. לא שם. חשבתי אולי פספסתי בסלון כי היה חושך וכבר לא היה לי איפה לחפש שם.
חשבתי אולי נכנסה עמוק מתחת למיטה אבל לא הייתה גם שם
הייתי בהלם. יכול להיות שיצאה לבד? הדלת הייתה נעולה.
יכול להיות ששכחתי אותה ברכב??? ונזכרתי שהלכנו ברגל.
חשבתי שאני משתגעת יכול להיות שאני לא רואה אותה והיא מול העיניים שלי???
התקשרתי לחבר כי חשבתי שאני משתגעת אבל הוא לא ענה לקחתי את הפלאפון ויצאתי מהבית, ירדתי 2 קומות וראיתי את נוגה
מסתבר ששכחתי להכניס אותה לבית, כנראה גם מרוב עצבים ולחץ שהייתה בהם. גם התעצבנתי לפני שנכנסתי לבית.
כשראיתי אותה תפסתי אותה מהר בקולר והתקשרתי לדודה שלי בהיסטריה. הייתי ממש בהיסטריה והתחלתי לבכות ולהתחרפן בחדר מדרגות כשאני ממלמלת בעצבים "מה עשיתי, מה עשיתי???"
לא הצלחתי לנשום. אם מישהו היה נכנס לביניין היא הייתה בורחת כי יש לה נטייה לרוץ לחופשי
מה אם היא הייתה נדרסת? הייתי מתאבדת. אם הייתי הורגת את הנשמה שלי הייתי מתאבדת. וזאת אחת המחשבות שעברו לי כשלא מצאתי אותה.
האמת היא שעכשיו אני מפחדת לצאת איתה כי אני פוחדת שזה יחזור על עצמו ומפחדת להיכנס איתה לרכב מחשש שאשכח אותה. למרות שזה מעולם לא קרה
וזה כל הפוסט להיום...