כשאני שולחת קורות חיים או הולכת לראיון עבודה זה בכלל לא משנה אם אני רוצה או לא כי אני לא רוצה ואם אני אמשיך לפעול לפי מה שאני רוצה אני אטבע בים של ריק ושום דבר כל סיגריה שאני מעשנת אני מרגישה את הקמטים מתחילים להיווצר מסביב לפה ואת הגוף שלי מבפנים מחליף צבע לשחור
נפגשתי עם בחור חדש. חמוד מאוד, בן 23. מצחיק שכשכתבתי את הפוסט הקודם רשמתי שהצעירים עוד לא נדבקו בחיידק הפחד מהתחייבות וקשר ובאמת הוא מסמס ומתקשר הרבה רק שיש שתי בעיות והאחת היא שאני לא בטוחה שאני נמשכת
והבעיה השנייה שזה לא מתקדם לשום מקום. 5 פגישות ואפילו לא נשיקה אבל הבחור לא שותה מפה לפה וגם לא מעשן מפה לפה אז לא נראה לי שהוא יתלהב מפה בתוך פה שזה משהו שאני לא יכולה לשאול אבל מצד שני אם הוא נגעל מנשיקות אז הבעיות הקודמות לא רלוונטיות ולקשר הזה לא יהיה המשך.
הלכתי עם הבחור ההוא שאני מחבבת בחמישי לסרט, היה נחמד אבל לצערי רק הסרט. כשנפגשנו באתי לתת חיבוק והוא לא בא לתת כלום ובסוף יצא שנתתי לו טפיחות על הגב. מאותו רגע הייתי חייבת לגייס את כל הכוחות שלי להעביר איתו ערב שלם למרות שרק רציתי לבכות באותו רגע.
הנשיקות בסקס ירדו רק ל"משחק מקדים" וכשהלך אפילו לא נתן נשיקה יבשה כמו תמיד
וכרגיל אני מנסה לחשוב מה עשיתי לא נכון או מה אמרתי או מה כושילירבאק אבל תמיד אני מסננת לעצמי ברגעי שתיקה שיש שניים לטנגו וזאת לא רק אשמתי אבל איך לא אם אני רוצה והוא לא?
יש לי תחושת פספוס בבטן כי אמר שמעוניין בקשר זוגי (בכללי) וקשה לחשוב שאם הייתי אחרת המצב היה אחרת.
כשאני מחבבת מישהו כל ה"שיר" הולך לעזאזל ואני הופכת לאישה מוכה באופי, כזאת מתפשרת ומסכימה על כל דבר ומוותרת לצד השני ובכללי מפחדת להגיד הרבה כי זה יבריח אבל גם להיות נטרלית כל הזמן זה לא בדיוק מושך אז מה נשאר לי?
קשה לי לזייף רגשות. לא יכולה לזייף שמחה. אני יכולה לטשטש רגשות כלפי חוץ אבל ניתן להבחין בכך כי אז אני משתתקת בוהה ולא רגועה. זה אצלי להסתיר.
וודי אלן אמר שהוא לא היה רוצה להתקבל למועדון שיקבל אותו
אני לא בטוחה שכשיגיע הרגע ויהיה מישהו שיהיה מוכן לסבול את זה ארצה אותו.
כשאין לי על מה לצייר אני מציירת על ציורים
ולפני-
תודה לאיקאה על הבד שעלה כנראה יותר זול מקנבס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
