*

אני חושבת שרק אחד היה פוטנציאל לאהבה מזה 6 שנים ולפני כמה ימים גיליתי שהוא בזוגיות רק אחרי שבועיים מאז שהפסקנו לצאת

אחרי יומיים טסתי לאמסטרדם וההתבוננות על האנשים והזוגות בחוץ, והתסכול שאני מרגישה שלא רק שזוגיות ואהבה הם לא בשבילי, אלא העולם

יושבת במסעדה מסריחה באמסטרדם מסתכלת על אלפי התיירים ברחוב וכל מה שיש לי בראש זה לרוקן חפיסת כדורים כשאגיע לארץ.

קבעתי עם מישהו מהאתר הכרויות להערב, שזה קשה לי למצוא מישהו שאני מרגישה שאני יכולה להמשך אליו

כשאמרתי לו שלא מרגיש לי רציני להפגש פעם ראשונה שני זרים בבית, הוא נבהל ואמר שמלחיץ אותו "מה שאני אולי מצפה ממנו".

הכנסתי לו הגיון לראש למה מה שאמרתי זה לגיטימי ולא מראה על שום ציפייה ממנו, אדם זר, הוא אמר שנזרום ונהנה בבית קפה אבל אני כבר ויתרתי, אמרתי לו שהבהלה שלו אומרת הכל, ושזה לא היה נעים והוציא לי את החשק

מיד אחרי זה נכנסתי שוב לאתר. לפעמים אני מתחילה לבכות מעצב. אין פה אדם שהייתי מעוניינת לפגוש. וזה נשמע שאני תלותית במערכות יחסים אבל לצערי לא היו לי ככ מערכות יחסים להתלות עליהן. כל השנים זה היה חד צדדי ומסריט.

היום אני שמה את הקלפים על השולחן. לפני שנה הייתי זורמת איתו בכל זאת, אולי יהיה סיכוי. היום אומנם אני לא מעריכה את עצמי יותר מפעם אבל אני יודעת שאף אחד לא עושה לי טובה! לא רוצה? ביי

ההוא שהלב שלי כואב בגללו, לא היה שווה את זה.

כל השנים קיבלתי את היחס הלא רציני והתרגלתי להתאבסס על קשרים ללא עתיד. הוא הראה לי שמישהו כן יכול לרצות ולאהוב אותי ושזה יהיה הדדי. אומנם זה לא הגיע לשם אבל זה היה בדרך. הרבה יותר היה לי קל כשהייתי בטוחה שאני בלתי ניתנת לאהבה וקשר, והייתי מתפשרת. היום אני מעדיפה לדלג על השלב שנפגשים 5 דייטים ואז זה מתפוגג מעצמו ופשוט להשאר בבית