הדד ליין מתקרב וזה מלחיץ אותי כי עכשיו ה13 ויש לי עד ה31.וכמו כל דבר שאני מרגישה שאני רוצה או צריכה לעשות, דוחה עד הרגע האחרון אבל אני ככ מנסה לשנות את סוף הסיפור שלי פה אז אעדכן בכל דבר קטן. אולי אפרסם ציורים בפעם האחרונה
ניסיתי לצאת לשתי פגישות שבוע שעבר כי זה ישמע דבילי אבל רציתי סיום מתוק לבלוג מריר.
בגלל שאני לא סומכת ככ על טכנולוגיה הדפסתי את כל הבלוג. יצא לי לקרוא קטעים מלפני 7 שנים שאין לי איך לתאר כמה זה כואב במיוחד כשזה ככ מזכיר את ההווה. אני חושבת שאם בגיל 18 הייתי מקבלת הצצה לבלוג בעתיד הייתי מנסה משהו
אבל שתי הפגישות לא צלחו.
אניכבר קצת עצובה מאוד והם לא ככ מעניינים אבל בא לי ביטחון ולחבק ולהיות מחובקת ולאני אוהב אותך ונשיקות עם עיניים פקוחות וביטחון ביטחון ביטחון שמעולם לא היה
ודי להגיד לי שאני צעירה. חוויתי רגשות ביסודי שאנשים לא חווים עד גיל מאוחר אם בכלל.. את שאר התיכון ביליתי באשפוז ועבודה. גרה לבד מגיל 18 ועזבו שאני מתפקדת בקושי. זה יהיה בכל גיל.
אני מנסה לפתוח משהו עצמאי של הדפסת הציורים שלי על חולצות ולמכור באינטרנט. אני חייבת עזרה ומתקשרת למקומות שאמורים להיות עמותות שמממנות יעוץ עסקי לנכים ולא מקבלת מענה. כבר עשיתי מיני קולקציה וזה ביניים מעלה אבק.
חצי שנה רוצה להרשם לפילאטיס. כל יום יותר קשה להרים את הטלפון לקבוע. כל יום זאת הפתעה חדשה. מה תהיה רמת התפקוד היום