לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

*


This new century keeps bringing you down

Avatarכינוי:  שין גימל

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2012

קטעים מהבלוג הישן שלי חלק א'


נכון כל הבלוגים של הסקס שמתרוצצים פה בשנה האחרונה? אז מסתבר שאני הייתי כאן קודם, בגיל 14, ובכלל שכחתי מזה.

לפני שבועיים שכחתי את הקוד הסודי שלי בכספומט. היה לי את המספר: 487 ומשהו היה חסר. כל קומבינציה שניסיתי לא הלכה לי כמו שצריך. לפני רבע שעה נזכרתי שזה חלק מהכתובת של הבלוג הישן שלי, שהוא כל כך ישן שהוא מתחיל בספרה 2.
את הבלוג פתחתי בגיל 13 וטיפה וסגרתי אותו סופית לפני בערך 4 שנים מתי שאבא שלי גילה אותו וכמעט הפסיק לדבר איתי.

מסתבר שהייתי פסיכית לא קטנה. וגם היה לי חבר אז הייתי גדולה מהחיים, כתבתי על כוס ותחת וציצי אבל הייתי מצחיקה, מאוד מאוד מצחיקה.

את הדבר הזה למשל-
img218/4341/4812um8.gifעשיתי לפני 6 שנים. הייתי בת 13 וחצי

וזה-

לא מעט כתבתי גם על החוויות במשפחה שלי, פוסט נחמד ביותר היה כשיצאתי עם המשפחה לפיקניק:
"בבקשה, תנו לי לעשות טיול רגלי בעזה, תנו לי לרקוד ריקודי בטן בשטחים, תנו לי לסוע בקו 9, רק אל תתנו לי להיות בטבע!"
*
"בזמן שאני בולסת לתומי, ומתלוננת על כמה רעה השמש, וכמה שרע לי, אני רואה זחלים קטעים מתפסים על האוכל.

אני כמובן החסרתי פעימה, כי הלב נפל לתחתונים, והאחרים הראו קרירות מרגיזה:

הדס:"תירגעי שיר, זה רק זחל קטן."

אני: "זחל קטן אחותך!" קמתי, ורצתי בשדות יחד עם הכלב כדי לטהר את הזוהמה."

*

"סבתא: "שיר, תראי איזה פרחים צהובים!"

אני: "איזה יופי"

סבתא: "תראי את הנוף!!"

אני: "איזה יופי!!"

סבתא: "תראי, בית קברות!"

אני: "איזה יופי!!~~!~!~!~!~!""

*

"אני ודודה שלי מצאנו לנו שיח קוצנים גדול. תחושת הבושה והתנכיות שגערה בי באותה שנייה מסריחה, הזכירה לי למה אני רוצה יותר ויותר להתאסלם. אני יכולה להשבע, שבשנייה שפשטתי את מכנסיי, עבר בסביבה, לא אחר מאשר אוטו גלידה"


img506/5728/23351663oe4.gif


גם כתבתי את הקטע הבא עליי ועל אמא שלי:
"הבית שלנו בהחלט זקוק למעט ספייס מאז שאני ואמא שלי הפכנו לבית מחסה לשומנים.

אני והיא מהלכות לנו אל עבר המטבח - היא מהסלון ואני מהחדר, בזמן שאנחנו מעבירות את משקלו מרגל לרגל, ומתנדנדות באיטיות למגרת ההפתעות. (לעולם לא תדע איזה דברים יבשים ופגי תוקף תמצא!).

כל אחת מאיתנו יותר בודהה מהשנייה, ובמקום חיבוק אנחנו פשוט משתחוות. האיזה שהוא שלב זה יכול להיות נורא חולני שאנחנו תופסות חצי בית, בלהתחשב שאין בכלל חצי שני."


ואז, הגיע הפוסט שבו פרסמתי את התמונה הזאת-
img155/226/image9wl9.gif(זה התחת שלי)
בתמונה הזאת הגיב לי פעם ראשונה מי שלבאות יהיה החבר הראשון שלי, יותר נכון האהבה הראשונה שלי, עומר.
(איך היה מגיב אם היה יודע שרק שנתיים מאוחר יותר יראה את התוכעס הזה בלי בגדים???)
וזאת התגובה שהוא שלח לי (ילד בן 16 וקצת, עוד בזמנים שהסימן הזה- XD לא היה מביא אותך למחיקה מיידית מהרשת החברתית)
סא 7משתמש מאומת(האתר שלי) , 14:47 15/3/2007:
תתפלאי - אבל יש גם בנים שאוהבים פיסות בשר עסיסיות שהם פילה בקר XD

אחח.. בשר.

ותמונה מאוד, מאוד אמ.. מגרה

כבר מגיל 13 היה לי הומור שחור ציני ואהבתי להפציץ בסוף (כמו ב"שירים" שלי)
אז היו גם קטעים קצת יותר פרובוקטייבים, כמו זה:

"נכון, זה משהו שלא נוהגים להתרברב בו,

זה משהו שאישה צריכה להחליט בעצמה אם זה מה שהיא באמת רוצה לעשות.

בהתחלה זה יכול לבלבל, לתסכל, היא תשאל שאלות ולא תדע אם היא מוכנה.

נוהגים להסתכל עקום על אישה שבוחרת לעשות זאת בשלב מוקדם יחסית בחייה. אך מה היא כבר עושה?

זאת פעולה נורמאלית שכל אחת חייבת לעצמה.

כן, זה כואב בהתחלה. את תחשבי שזאת הייתה טעות, ומפחדת שלא ייצא לך טוב.

בפעם הראשונה את מרגישה שאת לא עושה את זה כמו שצריך. יכולות לרדת לך דמעות אקראיות, ותצעקי. זה יכאב לך קצת, כאב ראשוני לא ציפית לזה... כפי שכולן אומרות.

אך תמיד אחרי תצאי בחיוך ותחשבי שזה היה שווה.

את פתאום תרצי עוד, ועוד ועוד, כי ככה את מרגישה הכי נוח עם עצמך, משום מה.

אבל את לא צריכה להגזים עם זה.

אחרי הפעם הראשונה את מרגישה מנוסה, שאת יודעת מה את עושה.

את מתחילה לעשות לבד, אבל זה לא כמו הדבר האמיתי, כמו שאת יודעת

אבל רק את מכירה את עצמך ויודעת מה;רוצה.

אז נשים, אל תתביישו בזה, כי כל אחת בשלב בחייה עוברת זאת.


אישה,תמרטי גבות!"


ו 9gag? שלי בכלל
(ככה תתמודדי עם טמפון שנתקע לך בכוס)(מי שם טמפון אז בכלל)
קלוט את הבעיה

וכשהחבר נפרד ממני-
(אחרי חודשיים הוא ביקש את ידי חזרה)

בפרק הבא- גיל 14.......................

נכתב על ידי שין גימל , 30/11/2012 01:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מפגש "חמניות" נוסף


**עריכה: המפגש לא רק מיועד לה"א

אני יודעת שאיבדתי את קוראיי במהלך ההפסקה שעשיתי מהבלוג, אבל כאן היוזמה התחילה אז מן הראוי שאפרסם את זה פה.
לקבוצה יש עמוד בפייסבוק שיש בו כבר 54 חברים (או חברות? לא עברתי מספיק טוב)
אז..............
נעשה ב"צייר" אז לא לסקול



(בתפקיד החתיכה: רבקה, אותה אמצתי מנחלת בניימין איפה שאני תורמת כסף לאומנים מידי חודש)

למי שלא שמע או ידע או ראה או זוכר זה מפגשים שנועדו לבנות (או איזה בן או שניים) שמתמודדים/התמודדו עם הפרעות אכילה או בעיות דימוי גוף או בעיות חוסר אהבה עצמית
עם המפגשים היה נראה, וכך גם היה ברור שהפרעת אכילה היא בעיה בתוך מכלול של בעיות שלפעמים גדולות יותר,
אז אם אתם סובלים ממשהו נפשי ואין לכם את מי לשתף, או אתם רוצים להיות אוזן קשבת אתם מוזמנים.

על המפגשים:

מה מטרת הפגישות?:

המפגש יהיה לבנות שמרגישות שהן לא מקבלות את התמיכה שהן זקוקות לה, או כתף תומכת להשען עליה. הרבה בנות לא יכולות לספר את רגשותיהן והקושי שלהן כי הן מקבלות תגובות שלפעמים מזלזלות ולפעמים לא עוזרות ופשוט, לא מבינים אותן

יש כאן בנות שמצאו את הנחמה שלהן בבנות שמזדהות אבל אחרי הכל מילים על מסך לא יוכלו לעזור ברגעים שבהן צריך להתמודד בסיטואציות מהחיים.

אני מאמינה שבנות שעוברות חוויה דומה יוכלו לנחם הרבה יותר במבט מאשר במילים בן אדם שלא עבר חוויה דומה.

אני גם מאמינה שזה יכול לתרום המון, לא מדובר במפגש חברתי שבו צריך להוכיח מי אתה, אפילו לשתוק זה המון, העיקר הנוכחות.


למה המפגשים לא מיועדים:

המפגש ממש לא נועד לעודד בנות להמשיך ולא לחלוק טיפים תפריטים קלוריות או נתונים פיזיים.

הפגישות מתמקדות בעיקר בצד השיתופי ופחות החברי כדי שגם בנות שקשה להן להפתח בחברה יוכלו לשתף ולהרגיש בנוח.



ביוש

נכתב על ידי שין גימל , 27/11/2012 15:41  
67 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המחשה של שיר







אמא שלי הפחידה את חבר שלה אז הוא שאל אם הם יכולים לעלות אליי עד שהיא תרגע
נכתב על ידי שין גימל , 18/11/2012 20:33  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קסטות על ישראל


קראתי בטעות לרקטות "קסטות", ואז התחלתי לדמיין מטר של קסטות נופל על הדרום
וזה נורא הצחיק אותי אז כתבתי את הסטטוס הבא: "דבר שיצא לי להגיד בתור תל אביבית: "הלימודים בדרום בוטלו בגלל שלא מפסיקות לרדת שם קסטות"". ופרסמתי את זה.
וכבר יותר מיממה אני אוכלת סרט שמי שראה את זה נפגע ממני, או חשב חלילה שאני מזלזלת.
אני נכנסת לסרטים בפול כוח, אני לא אתפלא אם העיניין הזה יעיק עליי גם בשבוע הבא, עד שאני אשמע קבוצה של 20 אנשים לפחות שאומרים לי "לא! זה לא נשמע פוגע! כן! כן שמים לב שאמרת את זה בטעות!"
אבל ככל שאני שואלת יותר אנשים אם זה נשמע פוגעני הם אומרים לי שזה נראה כאילו קצת לא אכפת לי.
אז אני בסרט

היום הייתי עם אמא שלי בנחלת ביניימין בתל אביב שזה נמצא ליד שוק הכרמל שזה אומר הרבה שטח פתוח.
אחרי שיצאנו מהשוק אל הרחבה הגדולה שבתחילת היריד התחילה אזעקה.
אחר כך קניתי שני בריושים והתבאסתי שאף אחד לא התקשר אליי. אבל אז שמתי לב שכולם מסביבי מדברים בטלפון ומקללים את אלוהים שנפלו הקווים, אז הרגשתי קצת יותר טוב.

אחי בן ה-11 התקשר אליי בפאניקה אם אני בסדר. מלחמת לבנון השנייה ממש דפקה לו את העמידות בפני מצבי לחץ והוא סובל עד היום מהרטבות במיטה, חרדות נטישה ופחדנות כללית.
לפני קצת יותר משנתיים הינו בלונה פארק. עליתי על האנקונדה עם החבר שהיה לי באותה התקופה וכשירדתי הוא חיכה לי בוכה בצד כי הוא פחד שיקרה לי משהו.
אז דיברתי איתו ונתתי לו לשמוע איזה סבבה לי ברחוב ושכולם ממש סבבה ושהכל בכלל סבבה ושזה בכלל זיקוקים.

מאוחר יותר היום קיבלתי תמונה שלי עם אבא שלי מחתונה של בת דוד שהייתי בה לפני שבועיים,
וקיבלתי ממנו את התגובה הבאה:


'סה חמוד. מאחותי אגב, לא קיבלתי כלום.
(ד"א, אם יצאתי יפה בתמונה אבל לא דומה לעצמי, מה זה אומר?)



נכתב על ידי שין גימל , 17/11/2012 01:49   בקטגוריות קטעים, משפחה, אבא, אופטימי, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



*מחשבות לעת מלחמה של מרכזניקית חרדתית



*האם נדרש ממני לשים חזייה בזמן יציאה למדרגות בעת אזעקה

*מה אני עושה אם בחדר המדרגות אני נתקפת שלשול מלחץ

שזה מעביר אותי ישירות ל- *מה קורה אם בחופה אני נתקפת שלשול מהתרגשות

*מה אני אמורה להרגיש אם נופל לי טיל בקרבת הבית ואף אחד לא שואל לשלומי

*האם זה שהלב שלי על 180 קמ"ש נחשב לפעילות פיזית מאומצת (או: האם התקף חרדה שורף קלוריות)

*האם אני יכולה לכתוב סטטוסים שאינם קשורים למצב הבטחוני מבלי להשמע לא אמפתית ותל אביבית מידי

*מה הדבר שאני הכי מפחדת שייעלם לי מהבית אם ייפול פה טיל, והאם מישהו חוץ מהמשפחה שלי יציע לי מגורים חלופיים

*האם ביבי יבחר שוב

("סטטוסים מצייצים")

נכתב על ידי שין גימל , 15/11/2012 21:32  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



wake up call


אנחנו יושבות ורואת "סינגלס", צוחקות

פתאום

"ואווהווהו והוואוווו"

מסתכלות אחת על השנייה

היא שואלת אותי,  "מה זה?"

אני מסתכלת עליה מבולבלת

"מה זה, אזעקה?" היא שואלת בתמיהה

אנחנו מסתכלות אחת על השנייה וקולטות- היום אין תרגיל אש

 

היא רצה להעיר את חבר שלה ואני רצה לשים לנוגה רצועה על הצוואר

 

בווווםםםם

 

 

עכשיו תגידו לי, איפה המקלט הקרוב?

 

נכתב על ידי שין גימל , 15/11/2012 20:04   בקטגוריות עזרה, קטעים, פסימי, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



honey. i'm home!!!


לא כתבתי פה מלא זמן וגיליתי איך מבטלים את החסימה של האתר הזה

נהייתי פדלאה
כל פעם שאורי פסטר מ"חיי בלה לה לנד" צועק על שיר לוי: "שיר! אני מאוד כועס עליך!" קופץ לי התחת

וכל פעם שאני רואה "דייט בחשיכה" אני מבינה כמה אני אטרקטיבית. כאילו, אני בת 19 ו-5 חודשים כמעט, אינני לחוצה על חתונה.
בחורים בני 28, 30- לא ממהרים.
מנגד- בחורות בנות 28, 30- כבר חצי רגל בקבר.
ואז אני אומרת לעצמי, את קצת קוקו את יודעת, יש לך שדים בעיניים, את יותר מלחיצה מרווקה בת 30
אבל המראה הצעיר הזה, של הבת 15, מעמיד להם את הזין המחורבן שלהם
נמשכים אלייך, אבל מי בעיקר? גברים בגיל העמידה וערבים. ערבים חולים עליי.
ביפו בערב אחד אני מקבלת יותר תשומת לב משקיבלתי כל החטיבה.

עוד שנייה אני בת 20, ולא עשיתי כלום כל גיל 19;
נרשמתי לנהיגה, אבל לא מגיע האישור הרפואי שלי ממשרד התחבורה.
מחר יש לי פגישה עם חבר'ה של שירות לאומי- אחד שווה כזה של 32 שעות לבחורות שבוכות הרבה ומקבלות כדורים.
ואני רוצה להרשם לקורס קונדיטוריה מקצועי ב"בישולים".
שבוע הבא יש לי פגישה עם מישהי ממשהו שקשור למציאת עבודה.

אבל הכל זה "רוצה ורוצה ורוצה"

וכואב לי הצוואר והמכנסיים לא עולים עליי, נהייתי בטטה. מאיפה הייתי מביאה פעם את הכוח רצון ואת היכולת להיות רעבה. היום קצת מקרקרת לי הבטן אני נכנסת לחרדות.
אני לא מודדת יותר מכנסיים, כל הקיץ הלכתי עם חולצות שמגיעות עד למרפק כדי שלא יראו לי את הזרועות.
ושלא תבינו לא נכון, אני לא במשקל יתר, סתם נהייתי פילה.


*תובנה מהחיים
לעולם לא לצאת עם מישהו שקרוב אליך לבית.
הסבר:
אצל אנשים סנטימנטליים כמוני למשל, מקומות, אנשים, טעמים ריחות וכו' מתקשרים ישירות לאירועים מהעבר.
כאשר אני פוגשת מישהו וזה לא מצליח, אני ישר מכניסה אותו לאגף הטראומות ואיתו כל מה שהיה באותה התקופה.
יצא כבר שמחקתי ערים שלמות ואזורים בארץ, ולא בא לי לעבור דירה כל פעם שמישהו לא מחזיר לי טלפון. זה ממש כאב תחת.

(קרדיט ל"דוסים מצייצים" מפייסבוק)


נכתב על ידי שין גימל , 14/11/2012 22:26   בקטגוריות שחרור קיטור  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





103,823
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , המתמודדים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשין גימל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שין גימל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)