בגיל 18 כשחבר שלי לשעבר נפרד ממני הוא התחיל לצאת עם מישהי אחרת מישראבלוג
המישהי הזאת ניהלה בלוג שרובו היה סקס אבל רק בדיעבד גיליתי שהיא כותבת עליו. זה היה עוד רגיש ואפילו התקשרתי אליו בוכה וצורחת למה הוא נותן לה לרשום דברים כאלה כשאני רואה. באותו רגע הייתי בטוחה שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי באינטרנט.
היום אני מפחדת מהאינטרנט
אני מפחדת גם לרשום כאן אבל פוסטים מתנהלים בראשי כמעט כל הזמן. אם הייתי יכולה להעביר את המסקנות והמחשבות שלי היה יכול לצאת אחלה ספר, אבל לא, אני מפחדת. אני גם מפחדת לצייר כי אני יודעת שאם אצייר אני אקיא את מה שיושב לי בלב
שנה ו28 יום עברו מאז שהכרתי את ההוא שחשבתי שיהיה בעלי, הראשון שהיה לי רגש אהבה אמיתי אליו מזה שנים, פוסט טראומטי מהצבא שעזב אותי כי בעבר הייתי עם יהודי-נוצרי מיפו. אני בכלל לא חשבתי על זה שהוא ערבי. וגם אם הייתי משוכנעת בזה בודאות לא הייתי מספרת את זה לפוסט טראומטי. לאחר שבועיים הוא התחיל לצאת עם מישהי
בספטמבר שוב חיטטתי לו בפייסבוק, ולא רק שהם עשו "במערכת יחסים" (שזה מגוחך חברים זה כמו לצעוק במזדרון כיתה ו' "יש לי חבר!!!!") הם גם טסו לספרד. באותו רגע הייתי משוכנעת שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי באינטרנט
מחקתי את האפליקציה מהפלאפון והיום אני בקושי נכנסת לפייסבוק
אם היום אני מרגישה סטוקרית, פעם הייתי עוקבת בפייסבוק של הפאנקיסט, מי שקורא כאן יכול להזכר באובססיה שהייתה לי אליו לפני שנתיים, משהו לא נורמאלי שאפילו אני ידעתי שאלו לא רגשות אהבה אלא אובססיה
לא יודעת איפה הייתה התפנית שהסתדר לי המוח ויצאה לי האובססיה הזאת. אולי כי תמיד ידעתי שזה לא אמיתי
לפני 5 דקות ראיתי תמונות שלו עם חברה שלו בפיסבוק. כל כך כעסתי על עצמי שבזבזתי עליו חלק נכבד מהבריאות הנפשית והגופנית שלי
אבל מה לגבי האובססיה השנייה? שלה כן היה פוטנציאל? יותר משנה עברה. לפני שנה בכיתי לאמא שלי בפחד שאני מפחדת שזה "יתקע" לי. שאני לא אשתחרר ממנו בחיים. היא אמרה לי שזה יעבור עם הזמן אבל אני לא חושבת שהיא העריכה נכון את העיוות הרגשי שלי
למה אם אני רואה את העולם בכזה גוון שחור וריאלסטי, למה אני נופלת בפח האשליות של מערכות היחסים?
שכשאתה פוגש את ה"אחד" זה בהכרח צריך להיות אהבה במבט ראשון? רוצים להיות ביחד כל כל כל כל הזמן?
גם איתו, כשחשבתי שהוא האחד שלי אחרי שבחיים לא הרגשתי, הייתי צריכה מרחק. אני מנסה להזכיר לעצמי שהזיכרון לא בהכרח תאם את המציאות.
כן היה לי טוב, אבל גם הייתי צריכה את הלבד. אני זוכרת שהוא הציע מראש להפגש ליום אחרי וקצת התבאסתי כי רציתי קצת מנוחה
אני חושבת שכל כך רציתי ביחד עד ששכחתי שאני בכלל טיפוס של לבד
יותר משנה עברה וזה הכי הרבה שאני מסוגלת לכתוב עליו. אני ממציאה לעצמי אמונות, חשבתי שאם אעלה את זה על הכתב זה יתקע. אבל השיטות שלי לא עובדות מסתבר וזה נתקע במילא
כל הפוסט נכתב ברגשות אשם גדולים כי התחלתי לצאת עם מישהו חמוד וההשוואות שאני עושה הן עם ההוא בלתי נמנעות ולא הוגנות אליו בכלל
אני מחבבת אותו מאוד אבל בו זמנית מנסה לרסן את החיה שבי, את העצבים המתפרצים. הוא כל הזמן מחבק אותי וזה בסדר, אבל מספיק פעם אחת שאני ארצה לקום ויהיה לי קשה כי הוא מושך אותי אחורה אני מתפרצת. מדהים איך בשנייה אני נדלקת ומכבה את עצמי (לא כי אני נרגעת טבעי)
אחרי כל פעם שאני מתעצבנת אני מסתכלת עליו ובא לי לחבק אותו ולבכות
קשה לי עם זה שהוא "טוב" מידי. מבטל את עצמו בשבילי. זה נשמע חלומי אבל בפועל אני בתחושה של לא נעים לי כי אני לא מצליחה לתגמל אותו. לא כי אני חייבת, אני באמת רוצה שיהיה לו נעים אבל מסתבר שהנעים שלו הולך לפי הנעים שלי ואז כבר לא בא לי כלום
זה תקף גם לתחום המיני. אני מרגישה חוסר איזון ואני מרגישה ככ רע עם עצמי שאני לא מצליחה לספק אותו עד שאני נמנעת ממצבים מיניים
איך אני יכולה להסביר את זה שכשאנחנו ביחד אני מרגישה קצת מועקה אבל כשהוא הולך אני פתאום הרבה יותר מחבבת אותו?
הקטע הכי דפוק הוא שאני הכי מחבבת אותו כשהוא ישן
יש בזה משהו כזה חסר אונים וחשוף כמו כלבלב קטן ורק בא לי לטפס עליו אבל כשהוא קם ונוגע בי אני מתמלאת ברגשות רעים ועוזבת את הסיטאציה כי בסוף כנראה אני שוב ארגיש רע וכבר יורד לי
כוס אמק עם האהבה האמיתית שלכם. של האהבה ממבט ראשון ומדברים על הכלללל כל הלילה והסקס מדהים מזדיינים 8 פעמים גומרים 10
שאלתי את דודה שלי שחמסה חמסה נמצאת בזוגיות הכי יפה שראיתי בחיי, אם היא ובעלה מדברים הרבה או דיברו כל הזמן כשהם התחילו להיות ביחד. היא אמרה שלא
שאלתי אותה אם היא התחילה לצאת איתו בידיעה שהיא רוצה להיות איתי for ever והיא בכלל אמרה שהיא לא ככ התלהבה ממנו בהתחלה
אז בעצם.... כמה זוגיות מהסרטים אני מכירה אישית ולא דרך הרשתות החברתיות והטלוויזיה? אחת. והיא לא בהכרח עומדת בחוקים שלכם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל