לפעמים אני לא מבינה איך אני לא מתמוטטתאולי זה מראה כמה ההוויה האנושית היום מפונקת
שומעת אנשים שישנו "רק" 5\6\7 שעות שינה, או "לא אכלו 3 שעות" וכן תכלס זה לא תמיד נעים ולא תמיד מרענן, אבל לא משהו ששווה להתלונן עליו כל כך
מנגד יש אותי שעל פי כל חוקי ההגיון הייתי אמורה מזמן לאבד את ההכרה
לוקח לי שעתיים מינימום להרדם בלילה עם שגרת OCD שמחמירה עם החרדה. כלומר, אם לא אהיה על צד ימין, אעשה פיפי 3 פעמים בזמן שאני מנסה להרדם(ואיכשהו תמיד יש עוד ועוד פיפי) או אהיה עם הידיים והרגליים באותה תנוחה, אני לא ארדם
ואחרי שנרדמתי, כל 20 דק יקיצה, לא משנה כמה קר בחוץ אני אהיה מים מזיעה של חלום עם צוואר תפוס וסדין משוחרר
אחרי 5 שעות בערך אני לא יכולה לעבוד על עצמי יותר ואני פשוט קמה מהמיטה. בדכ ליקיצה הסופית שלי יש שעה קבועה שמבלי שעון אקום בה כי יש לי קטע כל כך מפגר עם זמנים ושעות שהשעון הביולוגי שלי ממש ראוי לשבח
בבוקר, בידיעה שאני צריכה ללכת לגיהנום הזה, אני קמה מראש בחרדה ואחרי חצי שעה בערך קשה לי לנשום דופק לי הלב ובא לי להקיא
כל הנסיעה ללימודים אני עושה תרגילי נשימה כדי לא לעשות תאונת דרכים
בלימודים אני בחרדה נוראית מלראות אותו מלראות אותה והכי גרוע לראות את שניהם ואני לא מצליחה להכניס לפה כלום חוץ ממים וגם זה לא תמיד, אז עד שאני חוזרת הבייתה בערך ב4 אני בלי אוכל מהערב של יום קודם, על פחות מ4 שעות שינה לא רציפות
לפעמים בלימודים אני מרגישה שמהמתח הלחץ דם שלי נמוך מאוד וקשה לי לאחוז בדברים מבלי להפיל אותם (מצית וסיגריה בדכ) או שאני עומדת ליפול. ברגע שאני יודעת שאין עליי איום או יודעת שלא יהיה משהו לא נעים להתמודד איתו, אני מצליחה לנשום
אתמול בלילה דיברתי עם המנהלת של המקום שאמרה לי שהסייקו חוזרת היום. הרגשתי חסרת אונים ומיואשת ולא ידעתי עם מי לדבר ומתוך אינסטינקט התקשרתי לז' שבכלל כל הזין הזה בגללו. בכיתי שאני לא יודעת מה לעשות ואני מפחדת לחזור ללימודים. הוא ניסה לתת כוחות בדרך המטומטמת שלו, אבל בצורה מסויימת זה קצת עזר לי כי גם המצב איתו לא היה לי נעים ואני אוהבת לדעת איפה דברים עומדים, ואיפה אנשים עומדים ולאיזה יחס אני צריכה לצפות בשביל לא לחטוף כאפה
הפחד שלי שהשלימו כבר, ובאמת אמר לי שהיא התקשרה אליו לשאול אותו אם הוא אוהב אותה. אחרי שפרסמה צילומי מסך של הודעות שלו ואיימה ללכת למשטרה בקבוצה המשותפת של התלמידים. אני תופסת את השיער ומתחרפנת. איך הצוות נותן לדבר הזה להמשיך לבוא? המצב כל כך דפוק והוא לא ישתפר. אישה בת 37 עם אובססיה פסיכוטית פרנואידית לא מוצדקת על בת 23 שהייתה החברה הכי טובה שלה, שפתחה מערכת יחסים עם מישהו שהיא לא סובלת בכלל רק כדי לפגוע בי, שגם אחרי כל הבלאגן המשיכה לטנף עליי, אישה כזאת לא צריכה "תנאים", היא צריכה אשפוז.
עם זאת שם אני שומרת על דיסטנס. יכולה להיות איתו בקשר עין אבל לא מצליחה להגיד לו "היי" ו"ביי"
עם כל זה שהוא היה נחמד אליי בטלפון אתמול, כל הדבר הזה ככ פגע בי כי הוא היה חלק ממנו וזה לא משחרר ולא בטוח שזה צריך להשתחרר. אולי לא אהיה סמרטוט ואסלח ככ מהר
בנתיים העיניין של זה להיות או לחדול. הדבר היחיד שמניע אותי ללכת לשם זה בעיקר זה שלא רוצה שכל הסבל הזה היה בחינם, ולא מגיע לה את הכוח הזה עליי. ובטח לא מגיע לה התחושה הטובה של לדעת שאני עוזבת
היום אחרי שבועיים ראיתי אותה מהחלון כי הייתה לה שיחה עם מישהי מהצוות ולאחר מכן הלכה לסטודיו עם המוזיקאים.
רציתי לגמור עם המכה הזה של לראות אותה כבר היום אבל התענוג הזה כנראה ישמר למחר
אני רוצה להגיד מלא תודה על התגובות בפוסט הקודם זה עשה לי כל כך טוב בנשמה כי אם מישהו מחבב אותי פה עם כל החרא אז זה כנראה באמת 3>
עוד מעט נגמרת לי האינפוזיה
אני רוצה להגיד המון תודה למייקל סקוט ודוויט שרוט, שבלעדיהם לא הייתי פה לכתוב לכם פוסט
בחיי
(נייר קופי וצבעי מים)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
