בכל פעם שהרגשתי צורך קל לכתוב פשוט לא נתן לי לתפעל את חלון העריכה והאמת שהרגשתי הקלה כמו שמת המצבר כשלא בא לי לנסוע לאנשהו.האמת שאני לא פה ממזמן. לא נוח לי פה. עד לפני כמה חודשים הייתי מרפרפת ונכנסת לאלה שהיו מופיעים מולי וגם זה כשלא הצלחתי להרדם
כנראה שאני כבר לא מתאימה לאוכלוסייה שכותבת פה אבל יותר מזה, לא מתחברת לטקסטים אבל יותר ויותר מזה!!!! אני מרגישה אי נוחות לקרוא
והיום כבר אי אפשר לרשום משהו בלי לעורר מצוקה בנפשם העדינה של הפוליטקלי קורקטים
תמיד היה קטע דפוק עם מין וישראבלוג. אולי שניים הצליחו לנהל בלוג סביב הנושא ולא לעשות את זה בצורה סליזית ולא אמינה.
מרגחש לי לפעמים שמנסים ובעיקר מנסות לאהוב (לשכנע לפחות) מין מסויים שעכשיו נורא באופנה.
להוציא אנשים עם העדפות מיניות שבאמת תואמות את מה שהם מציגים, השאר זה בדכ בנות שבין נערות שסיימו תיכון לכאלה שסיימו צבא וזה דבר שיעבור להן כנראה כמו כל אופנה חולפת רק הבעיה שבניגוד לטבעונות או אידאולוגיות בשקל, התחום הזה יכול לגרום המון צלקות
בעבר כשהיו ה"תותחים הגדולים" של בלוגי הסקס בישראבלוג הייתי נתקלת בבנות צעירות שהיו מספרות על החווייה שלהן מנקודת מבטן הכנה והאמיתית והכואבת (דגש על הגילאים הצעירים יותר) אבל היום ב2018 כל מונוגמי הוא מיושן וכל ביקורת היא קנאות, נהייתה חגיגת טסקסטים של מין בעייתי מאוד למי שאין לו באמת את הנטייה אליה דווקא מכיוונן של הבנות שעד לפני כמה שנים באותן סיטואציות בדיוק הייתי קוראת טסקט אחר לגמרי
ושוב רק בשביל הכסתו"ח- לא הכל חארטה כמובן. אבל אני מניחה ש90% כן. ואני מתבאסת שמאדירים את זה ככ עד שזה נותן תמונה שככה צריך להיות ואם את לא אוהבת בכוח את כנראה לא מחוברת למיניות שלך
בזמן שאין חוקים ואת בסדר גמור אם התנוחה המועדפת עלייך זה מסיונרית
אז כנראה שקצת התבאסתי שאלו הדברים העיקרים שנתקלתי בהם בשיטוטים חסרי טעם עקב אינסומניה חמורה אחרי גמילה מקסנקס (היה סיוט לקח כמעט שלושה חודשים אבל לקחתי השראה מהסרט "יומן נעורים" וגמלתי את עצמי בבום [אחרי ניסיון מיותר של הפחתה הדרגתית בתחת שלי])
עצוב לי שאני מרגישה שאין לי מקום פה יותר אבל בגדול האינטרנט נהיה קשה עבןרי, אם הייתי בורחת אליו בעקבות חוסר אונים בעולם החברתי, כאן החברה נמצאת לי מול העיניים בלי שביקשתי.