התחלתי את הבוקר עם ההיסטריה של אמא שלי, ששומעת על פיגוע בירושלים קילומטרים ספורים מגן הילדים של אחיינים שלי
אחרי שהבנו שהכל בסדר עם הילדים, שמעתי את תוצאות האירוע
4 הרוגים, שנרצחו בדם קר, ע"י רוצחים שנשמתם מזמן קיבלה את הצבע השחור
כל רצח הוא מזעזע כשלעצמו, אבל אותי במיוחד מזעזע רצח על רקע לאומני
איך אפשר לגזול נשמה חיה, אבא לילדים, אח מבין אחים, בן להורים - מבלי להסס בכלל? מבי להכיר את הבן אדם?
איך אפשר לפתח שנאה תהומית לאדם רק משום שבא מרקע מסוים?
איך אפשר להסתער על אדם, עם סכין מטבח? לדקור? ולדקור שוב? וכשהנפש שהוא מנסה להשמיד נאבקת כדי להישאר בחיים,
איך אפשר יכול להמשיך לדקור? ולרצוח?
המחשבה הזאת שבכל רגע מישהו יכול לגזול ממך את החיים. ומסיבה לא מוצדקת.
ובעצם מהי סיבה מוצדקת לקחת חיים? אין כזאת.
אפילו לרוצחים האלה לא הייתי נותן את התענוג במוות. הייתי שם אותם בצינוק ומקצה להם כל יום 30 גרם לחם וחצי כוס מים. משהו שמצד אחד ישאיר אותם בחיים, ומצד אחד יגרום להם להמשיך לסבול עד יום מותם, שהחרטה והכאב אולי יטהרו להם את הנפש החולה - ואז המוות כגזר דין.
תמיד הייתי ימני בדעותיי, אך אף פעם לא הייתי קיצוני. בחיים לא תשמעו אותי אומר "לזרוק את כל הערבים לים", כי אז אני נזכר בערבים מוסלמים, שהם אנשים טובים שאני מכיר. בודדים.
אני בעד לזרוק לים את שונאי ישראל, את שונאי החינם. את המחנכים לטרור.
אני לא מתמצא מספיק בהיסטוריה ובמדעי המדינה בשביל להבין מה הבעיה בלקחת את כל המוסלמים ולזרוק אותם בלבנון או באיראן. מה דחוף להם לשבת על המקום היחידי שמוגדר כהבית של היהודים.
ובהתחשב בעובדה שיש כ"כ הרבה רופאים, עורכי דין, מהנדסים, ואפילו חברי כנסת מהמגזר - אני לא מבין מה הם מתלוננים. שיחיו כאן כמיעוט, לא אכפת לי. אבל אל תפריעו לי ולאחיי היהודים לחיות.
אז ככה נפתח הבוקר שלי, אני מטבעי לוקח דברים קשה, לא הצלחתי ללמוד ולא עשיתי משהו מיוחד עד הדקות האלה ממש. המחשבות לא עוזבות אותי וכמו כן הצער..
בזמן האחרון כשאני מתבקש לענות על השאלה שאני שואל את עצמי "איך אפשר לרצוח ככה?"
אני עונה לעצמי שהכל מתחיל ונגמר בחינוך. הילדים שנולדים למשפחות המוסלמיות שונאות ישראל, מחונכים לשנוא.
אני מניח שאם מהרגע שהייתי נולד ועד גיל הבגרות היו הוריי אומרים לי שזה בסדר ושזה גבורה ללכת לדקור ערבי באשר הוא - הייתי עושה את זה
כי זה היה כל עולמי
וזה מה שידעתי
וזה מה שהם יודעים מהרגע שהם נולדים
בחודשים הקרובים איאלץ לבחור מקצוע ללימודים הגבוהים באוניברסיטה
המקרים האלה גורמים לי לרצות לשלב בתואר חינוך או עיתונאות
למה חינוך? כדי לנסות להבין איך משפיעים על העולם הזה של חינוך דור צעיר לנורמות אחרות
למה עיתונאות? כי התקשורת שלנו חולה, ואני לא מסוגל לקרוא "ארבעה יהודים נהרגו בפיגוע יחד עם 2 פלשתינים" ("הארץ" - ביזיון. במקום שיהיה כתוב "ארבעה יהודים נרצחו ע"י מחבלים. מחבלים חוסלו. נקודה)
יום לא קל.. והכי עצוב?
שמחר יום חדש, וזה יעבור לסדר היום, עד הפיגוע הבא.
הרי מי זוכר את התינוקת שנרצחה לפני פחות מחודש ברכבת הקלה? או החייל שנדקר תוך כדי נימנום באוטובוס בת.מ עפולה?
לי התמונה של התינוקת לא יוצאת מהראש, הלוואי שלמנהיגי המדינה היא גם לא הייתה יוצאת מהראש
והיחידים שלא זוכים להמשיך הלאה, הם המשפחות השכולות.. שמספרם עולה ועולה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
