נתחיל במבט קומי לפוסט הפוליטי עמוק:
שמעתי את דוד שלי אומר היום לבן דוד שלי בן 5 שצריך לאכול ירקות בחמישה צבעים.
יש לנו ירוק - זה מלפפון.
יש לנו אדום - זה עגבניה.
יש לנו צהוב - זה גמבה.
יש לנו סגול - זה חציל.
איזה ירק הוא בצבע כחול?
רוצים שינוי?
לא יאיר. אתה לא יכול למחזר את המצע אבא שלך.
במיוחד לא באותיות "יש".
כמה שאהבתי את אבא שלך, ואתה הרי יודע שאהבתי אותו,
כשהייתי קטן והוא ליטף לי את הראש, ידעתי שהוא יהיה ח"כ ושר מדהים.
אבל באמת יאיר, כמה שאני אוהב אותך.
אתה לא יכול לקרוא למפלגה שלך "יש עתיד", במיוחג כשהמשפחה שלי הלכה להצביע שינוי ב2003 האותיות היו .. "יש".
אבל אתה יודע יאיר?
אני מבולבל.
מצד אחד, המפלגה שלך מייצגת את כל מה שאני רוצה במדינה.
היא מייצגת את השינוי שאני רוצה להכיל.
לזה בידיוק ייכלתי, לרענון המפה הפוליטית.
מצד שני, אני ליכודניק. אני מאמין בליכוד, אני מאמין בביבי.
אני רוצה לתת לביבי את הקול, כי אני מאמין שהוא הראוי ביותר להוביל את המדינה.
מצד שני, הרעיונות איכותיים, הדרך צודקת.
אז מה לעשות?
לתת לביבי את הקול כדי להגדיל את הכוח שלו בממשלה,
ליצור ממשלה כשמפלגת השלטון יכולה בהחלט לנהל את הממשלה?
לתת לבן אדם שהכי ראוי את הקול שלי?
או בעצם, ללכת לפי מפלגה.
ולהגיד שאני רוצה שהמפלגה היא זו שתקדם, כי עם ביבי, באים אנשים די מוזרים (יריב לוין וזאב אלקין, שהם כמו הזקנים בחבובות, או פייגלין ההזוי)
ואצלך, בעצם אצלך אין עוד אנשים.
אבל אתה יודע? השמועה אומרת שזאת הולכת להיות ריאל מדריד, או מכבי תל אביב.
ולא, אני לא מתכוון למפלגה שהצהוב אצלה דומיננטי,
אלא מפלגת על, גלקטיקוס, השמועה אומרת יאיר שאתה מביא את מוטי ששון, קרנית גולדווסר, גבי אשכנזי, יעל גרמן.
אנשים לגמרי טובים.
אבל אתה יודע, בעצם, יש להם ניסיון.
אבל משום מה אני לא בטוח שהם יכולים להתחבר טוב מספיק בשביל להוביל את השינוי.
כי יאיר, הרי ברור שלא תהיה ראש הממשלה.
אז האם הקול שלי שייך למי שאני רוצה להגדיל את כוחו כמפלגת שלטון?
או למי שאני רוצה שיהיה אלטרנטיבה לכל האנשים שלוקחים בעלות על הדת שלי?
שחושבים שלא לעבוד, לא להתגייס זו מצווה.
יאיר אני לא יודע.
אני מאמין שקואלציה שלביבי יהיה לפחות 35, לך השמועה אומרת 15, ליברמן עם עוד 15, וקדימה עם 9, זה יוצא טוב. הנה, ממשלה חילונית.
אבל למי לתת את הקול?
לך, או לביבי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: