אחרי כשבועיים שבקושי עצמתי עין
לילות של סיוטים , נזכרת בפרטים על מה שקרה
זה חוזר אליי
וכמה שרציתי להיזכר מה הלך שם , לפחות חלק
אני כלכך מצטערת על זה
אני רוצה לדבר עם מישהו , חבר ידיד רק מישהו שיקשיב
אבל אני לא רוצה לבכות מולם , גם ככה כואב לי מספיק
אני נזכרת עכשיו ברגע לפני קצת יותר מחודש שעשיתי את הבדיקה
אחרי ריב עם אמא שהועפו בו כיסאות והבית פורק
אני מתקשרת לפונצ'יק שלי , בוכה לו כמו שבחיים אף אחד לא ראה אותי בוכה
הוא הולך איתי לסופר פארם , אני עם כסף ביד ואז אנחנו ניתקלים באמא שלו
היא נכנסת איתי לסופר פארם , קונה לי בדיקה על חשבונה , יש שם 2 מקלות כדי להיות בטוחים
הם לוקחים אותי אליהם הביתה שאני ארגע ואחזור הביתה קצת יותר מאוחר , כשהקיטור של אמא יעלם
אבל אני מפחדת לעשות את הבדיקה אצלם
בסביבות 6 וחצי בערב אני חוזרת הביתה
ננעלת בשירותים , עושה את הבדיקה כולי רועדת
והתוצאה מתעכבת ומעכבת אבל לבסוף יוצאת שלילית
עשיתי את הבדיקה השנייה ותוך 3 דקות לפי ההוראות על הקופסא מופיעה שוב תוצאה שלילית .
אמרתי לאמא והיא בוכה מאושר
ואז אבא שלי מוצא את הקופסא בה היו הבדיקות
אני יודעת שהוא מצא את זה , אבל הוא לא אמר לי מילה
אני גם בטוחה שאמא שלי אמרה לו .
יש לי התוודאות -
לא סיפרתי לאמא שלי מה באמת קרה
היא שמה לב שמאחר לי והתחילה לשאול שאלות ואמרתי לה שהייתי עם נ'
אולי עוד כמה שנים אני אספר לה , אחרי שאני אוכל לדבר על זה בלי להתפרק ולהתנפץ .
והיה לי יומולדת לפני 6 ימים , 16 , אני כבר צריכה להתחיל לקבל אחריות על דברים
אבל הם בחיים לא ידעו על זה , אני סתם משקרת לעצמי
אפילו עוד כמה שנים אני לא אספר לאמא
סתם יכאב לה יותר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: