הבנתי הרגע משהו על עצמי
על המקרה התאהבות הזה
באמת אהבתי אותו
אבל כשרק התאהבתי בו , זה לא היה מבחירה
אבל כל השנה הזאת אחרי כל מה שעברנו יחד ואחרי כל מה שעברתי בלעדיו , עדיין בחרתי להמשיך לאהוב אותו
זה כן היה בשליטתי , ובגלל זה הפסדתי אולי את הבנאדם היחיד שיכל לעשות אותי מאושרת
אמרתי לעצמי תמיד שזה רק עניין של זמן , והרגשות שלי יעברו כשיגיע הזמן לשחרר
אבל בעצם זה היה בשליטתי כל הזמן הזה , כנראה שאהבה באמת גורמת לנו להיות מטומטמים
או עיוורים
מבולבלים
בעיקר טיפשים אבל
אהבה נכזבת גורמת לנו לפספס כלכך הרבה , חבל שאני מבינה את זה רק עכשיו
אני כבר לא אומרת שאני אוהבת אותו
אני אומרת שאהבתי אותו
זהו , פה נגמר הסיפור
ומתחיל אחד חדש (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: