...

כבר כמה ימים שהבנות בכיתה שלי אומרות שאני סנובית.

אני סנובית?

סנובית? אני?
חברה מהכיתה אמרה שגם היא לקחה את זה קשה כשאמרו לה שהיא סנובית.

אני לא רוצה להיות סנובית, אני סנובית? בבקשה לא :( 

אני.

אתה.

חתונה.

שמלה לבנה עם שובל ארוך.

חיוך.

אושר.

נשיקה.

כפיים.

צעקות שמחה.

ליל כלולות לבן.

הריון ראשון.

בטן גדולה.

נשיקת בוקר טוב.

חיבוקים.

נשיקות.

אורחים.

ביקורים.

ארוחות שישי.

לידה.

חיוכים.

תינוק.

בכי.

התכרבלות במיטה.

ילד.

חיוך מדהים.

גדילה.

הריון שני.

נשיקות על הבטן החשופה.

ריקודים.

אירועים.

מסיבות.

לידה.

חיוך מאושר.

ידיים קטנות.

עיניים ירוקות.

תינוקת.

אחים.

גדילה.

אושר.

חיבוקים בלילות במיטה.

ריקוד לאור ירח.

מסיבות בבית.

הילדים אצל ההורים.

חברה לילד.

ארוחות שישי.

בית חדש.

שכנים.

מתנות.

עיצוב.

טיסה.

הריון שלישי.

בבית של אימא.

כאב.

קושי.

לידה.

נשיקות.

חיבוקים.

אהבה.

ארבע ידיים קטנות.

שתי נשיקות.

שיער בלונדיני.

חיוכים מתוקים.

עגלה כפולה.

ריקוד.

נשיקה.

אהבה.

משפחה.

כל מה שנשאר הוא למצוא אותך.

אנחנו יושבים ביחד בכיתה, בדרך כלל.

כשאתה לא בא אני לא מוצאת סיבה לשבת כל כך קרוב למורה, 

אז אני יושבת ליד חברה.

אני אוהבת להציק לך ואתה לי.

אתה מצחיק אותי יותר מכל אדם אחר.

אתה כמו אח בשבילי, יודע עליי הכל רק מלהסתכל לי בעיניים.

אז למה, כשאתה מחייך אליה וצוחק איתה, למה כשאתה פונה אליה,

אל הילדה ההיא שאמרת שאתה אוהב, למה כשאתם מביטים אחד בשני,

למה זה מפריע לי? למה אני מרגישה רע עם זה ונעלבת?

למה אני מרגישה כאילו אתה רק שלי?

כבר מזמן אחנו לא ידידים טובים כמו שהיינו פעם,

אבל אני רוצה. אני רוצה שנהיה קרובים.

אני יודעת שיש לך הרבה חברים אחרים, שאנחנו לא הכי קשורים,

שבכיתה אנחנו כן ובשאר העולם אנחנו לא - מכירים.

אבל למה להתעלם ממני כשחבר שלך בא לבקר בפורים?

למה לעבור לידי ואפילו לא להסתכל?

אפילו ברחוב כשאתה רואה אותי אתה לפחות מסתכל,

לא ביקשתי להגיד שלום. רק אל תהפוך אותי לבלתי נראת.

אני אוהבת אותך, בתור האח הגדול שמעולם לא היה לי

(למרות שאתה קטן ממני בכמה חודשים).

אני שונאת את זה. למה זה ככה?

היום.

שאלתי אותו היום.

כנראה שחיכיתי בדיוק באורך הזמן המתאים, חיפשתי רגע שאני לא יהיה חברות והוא לא יהיה עם חברים - כדי שלא יתחילו להגיד שאני מתחנפת וכי אנשים תמיד שונים ליד החברים שלהם. אפילו לא תכננתי את זה. הלכתי לקנות אוכל והוא היה שם, הייתי רק עם חברה אחת שילמתי ואז התכוונו ללכת אבל עצרתי אותה ובאתי אליו : "אם אני אבקש סליח, אתה תסלח לי?"
הוא הביט בי כזה, לא בורח, לא מחייך את החיוך של הפוזה, רק חיוך רגיל: "אולי."

"סליחה."

שתיקה.

חברה שלי התערבה: "מה לי אתה סולח ולה לא? כאילו, לה? לא?" 

היא אמרה את זה כאילו שזה בלתי אפשרי שלי הוא לא יסלח אם לה הוא סלח שאני אמורה להיות יותר קרובה אליו או משהו כזה.

הוא הביט בשתינו ואמר: "בסדר, סולח."
חייכתי חיוך קטן: "סבבה."

והלכנו כמו שהתכוונו שנייה לפני שפניתי אליו.

אני לא יודעת למה הוא ציפה, לא הסתובבתי לראות את הפנים שלו. כי הוא לא עיניין אותי, הייתי צריכה להגיע לשיעור. אני חושבת עליו פחות ולא אכפת לי כמו פעם. אבל לפנ שדיברנו כשהוא אמר שהוא יוצא לטיול ההוא כי יש שם בנות (שאת חלקן אני מכירה) הרגשתי צביטה קטנה כזאת בלב וניסתי להגיד לעצמי שזה כלום.

"את הכי נורמלית בכיתה, את חולת נפש ומשוגעת אבל - את הכי נורמלית בכיתה!"

לשמוע את המשפט הזה מהילדים בכיתה שלי זה כמו שירד עכשיו שלג באילת.

הם האנשים הכי מגיעלים והכי לא סימטיים והכי נתפסים בקטנות והכי יורדים ע כל דבר שזז, יודעים לפגוע בבנאדם בדרך הכי כואבת ואז פתאום - כשאני לבד בכיתה בלי הבנות והבנים נמצאים שם שלושה מהם פונים אליי ואומרים לי את זה. חיוך קטן זה התגובה שהם קיבלו.

אבל המשפט הזה חוזר שוב ושוב בראש שלי, אני שומעת אותו כל פעם מחדש.

כבר כמה ימים שאני מחפשת את המילים. אני מחפשת את המשפט הנכון ומדיימנת את עצמי אומרת לו אותה - כי אני צריכה לבקש סליחה ולשאול אם הוא מוכן לסלוח. רוב הסיכויים שהוא יחייך בניצחון ויגיד לו, אם זה מה שיקרה אני לא אציק לו יותר. כי אני את שלי עשיתי. לפעמים נורא קשה לי להתעלם ממנו, כמו אתמול כשהוא ביקש עט עיפרון או נוצה כדי לכתוב ואף אחד לא הביא לו. היינו באמצע בוחן וזה שיגע אותי, קראתי לו וזרקתי לעברו עט. הוא הביט בי מופתע אבל ניסה להסוות ולהסתיר, אני רק הרמתי כתפיים. 

עובדה- קשה לשכוח מישהו כשלא מדברים, כשהוא לומד איתך בכיתה של 17 ילד והוא אחד הדומיננטיים הכיתה. אז אני אבקש סליחה (אני יודעת שבאמת פגעתי בו ואין לי מושג אפילו למה עשיתי את זה) ואנסה לסדר את זה. אבל אם הוא יתחיל לשחק איתי משחקים, אני לא יגרר לשם. מה שמצחיק הוא שפעם כשהיינו רבים ומשלים ככה הוא היה אומר שאני משחקת בו. חברה שלי אמרה לי לפני כמה ימים שאני משחקת בה, אז חברה אחרת התחילה לצחוק: "הילדה עם המשקפיים פשוט משחקת בכולם!" כי היא זוכרת כמוני את אותו היום שהוא אמר את אותו הדבר.