פרק 8 (:

בפרקים הקודמים:

"אני רואה שאת חצופה אני יוציא את זה ממך.." אמר והלך לעבר מגירה שניה והוציא ממנה מלקחיים גדולות מברזל.
אחרי זה הוא הלך לעבר האח והוציא ממנו גוש פחם להוט.
"עכשיו בוא נתחיל לשחק.." אמר והתקרב עליי עם גוש הפחם לפנים שלי ממש צמוד, בעוד גאי רואה הכול מהצד אדיש כרגיל..
"אתה יודע אני יכולה לדבר גם בלי זה!! אהה!! זקן!! סוטה תתרחק ממני עם זה!! " אמרתי אבל הוא לא התרחק.
גלי החום הכו לי בפנים..
אני חוזרת בי הוא לא כל כך נחמד!!
איפה רובין!! שאני לא רוצה הוא נדחף..
"הצילו!!!!!!!!!!!!" סמית אני הורגת אותך!! אההה!!" והשריף רק חייך. וגוש הפחם התקרב אל הפנים היפות שלי..
"הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

~*~*~*~*~

"אוקי זה הזמן למשחק קטן.." אמר השריף והתקרב אליי.
התחלתי להתפתל בכיסא מפחדת מהמגע של גוש הפחם בפנים שלי ואיבדתי שיוו משקל ונפלתי אחורה עם הכיסא.
כאשר נפלתי הידיים שלי היו קשורות מאחורי הכיסא, ושנפלתי נפלתי על הידיים שלי.
זרמים של כאב עברו לי במהלך כל היד שלי לאורך הגב, וכאב חד פילח לי את האצבעות.
התחלתי להוריד דמעות כאב..
"אני רואה שכבר הכול עושה את העבודה.." אמר השריף והפרם התפורר לי על הפנים ונקודות של חום צורב היו לי על הלחיים שלי.
"דיי.. מספיק!" צרחתי לעבר השריף..
"לא ניראה לי.." אמר ..
"אולי כדי שנפסיק.. אני יודע שאין לה מידע, היא חדשה בסביבה.." אמר גאי והזיז מהר את השריף ממני."
"איך אתה מעז לגעת בי ככה?" שאל השריף את גאי בחוצפה זורק את גוש הפחם הלוהט לעבר גאי שהתחמק ממנו.
"אני רק יודע כי כבר שאלתי אותה... תשאיר לי אותה כאן ואני יוציא ממנה עוד מידע.." אמר גאי וחזר למבטו האדיש.
"אני מצפה לכך ממך.." סינן השריף ויצא מתא הכלא המסריח.
הידיים שלי כאבו, והאצבעות שלי שרפו.. לא הרגשתי שום דבר. ולא ראיתי מהדמעות שימלאו לי את העיניים.
גאי התקרב והרים את הכיסא בחזרה ושחרר אותי והחבלים.
"תביאי את הידיים שלך.." סינן לעברי.
ניסיתי להושיט לו את הידיים שלי אבל הם כאבו מידי. זה לא שבר את זה כבר אני יודעת.
אני ילדה מופרעת הספקתי לשבור את הגוף שלי כבר הרבה פעמים, אני מבינה את הכאב של שבירה של עצם.
"אני לא יכולה כואב לי מידי.." אמרתי ולא הצלחתי להושיט לו את הידיים.
גאי לקח את הידיים שלי בכוח זה כאב.. ואז הוא לחץ בחוזקה במקומות בידיים והאצבעות שהתחלתי לצרוח מכאב.
אבל אחרי מספר שניות הכאב עבר לתחושת חמימות נעימה.
"תודה.." אמרתי מזיזה את האצבעות שלי.
"שלא תחשבי שזה יקרה שוב, רק בגלל שאת חדשה אבל בפעם הבאה אני לא יפחד ויהרוג אותך.." אמר והוביל אותי לתוך תא כלא וסגר אותו ויצא. עם המבט האדיש שלו.
אוקי.. אני עכשיו עם כווייה קטנה בלחי, בתא מלוכלך, האיש החתיך שחשבתי הוא איש קר לב ואדיש לכול דבר, האנשים הזקנים הסוטים כאן רעים מוות, כולם רוצים לעצבן אותי ואני כלואה כאן!
מה יכול להיות טוב יותר?
נאנחתי חזק ונשענתי על הקיר של תא הכלא המלוכלך, כרגע מה שבאמת אכפת לי זה לצאת מכאן, סמית לא אמר שהחיים שלי יהרסו עם אני לא יקרא ספר אחר שהוא נתן לי.. אידיוט ..
כבר 5 שעות אולי עברו משעמם לי כאן, אני רעבה וצמאה, אין אנשים רק שומר אחד שיושב בפינה של החדר ומדי פעם זורק לעברי מבט חסר משמעות.
אוקי מג' כמו שאמרתי לך שוב ושוב.. את בן אדם בלי טיפת ממזל....

מנקודת מבט של רובין הוד..

"אני לא יודע מה אתכם אבל אני חושב שכדי להציל אותה, השריף רק ראה אותה אייתנו והוא יענה אותה.
 אני כבר חשבתי על תוכנית הצלה.." אמרתי לחבורה.
"לא ניראה לי שהשריף יענה בנות.." אמר ליאו.
"זה השריף!!"  אמרתי.
"אז זה הולך ככה.. שון אני ואתה נלך במנהרת הזבל של החיילים, ואז ליאו אתה תכין את פצצות הסירחון שלך, זה ייתן לנו יתרון, נזרוק כמה מהפצצות האלו בכניסה לכלא השומרים יצאו ואז ניקח את מג' ונברח. שאר האנשים אתם תהיו ההסחה.. מובן?" שאלתי את כולם, מסרטט את התוכנית על החול באדמה.
"אז עם כך הכינו חרבות אנחנו יוצאים עם שחר.." אמרתי .

מנקודת מבט של מג'...

ככה זה להיות בכלא!? משעמם כאן טילים ועזבו שניראה לי שירדתי כבר קילו בגלל שלא אכלתי, בכול הסרטים בכלא יש מכות, ודברים כאלו.
כאן אין כלום!!
משעמם לי!!

מנקודת מבט של השריף..

נמאס לי שרובין הזה משפיל אותי ומתגרה בי.. ויש לי בדיוק את הנשק נכון לכך..
הנערה. אני לא יודעה מי זאת, אני לא יודעה מה היכולות שלה, אבל משהו אחד שאני בטוח זה שהיא מכירה את רובין.
וזה כבר טוב, ננסה ללכוד את רובין ואת פורעי החוק של רובין בעזרתה. הרהרתי לעצמי והתחלתי להסתובב בחדר, עובר ליד קן הציפורים שלי, הן כאלו שלוות וקטנות. תמימות כמו התושבים.
אז ככה התוכנית.. אני מחר יוציא את הנערה להוצאה להורג אבל לפני זה אני יאבטח את כל המקום ואז כל היסודות שלו, שלא משנה מי נכנס כולם ידעו מי זה, הפעם רובין והפורעים שלו לא יכולים להיכנס בלי שאני ידע שזה הם..
נעשה הוצאת להורג מסוגננת לא כזאת שהוא ירה חץ וישר יגנוב לי אותה מין האצבעות.
אבל מה אני יכול לעשות.. הנערה הזאת איך היא לא מכירה אותי! אני השריף של נוטינגהם אני השריף הכי חזק ורע כאן! איך היא לא מכירה אותי!?
הוצאתי ציפור קטנה מהקן מלטף אותה בזהירות רבה.
אז ככה יהיה אני מחר יוציא את מג' להורג ויוציא פקודה לחיילים להיות מוכנים לכול דבר ובכך אני יתפוס אותם!  בזמן השחר, בזמן שהם לא מוכנים...אני גאון!
לחצתי בחוזקה את הציפור נותן לה להתפרפר לי בידיים ואז זורק אותה מהחלון שלי, את הגופה שלה.

-השעה 22:00 בלילה...-

מנקודת מבט של מריאן..

הילדה הזאת... למה אני לא מפסיקה לחשוב עלייה, היא כל כך חמודה ומצחיקה אבל גם כל כך חצופה וחסרת נימוסים.. אבל היא לא נראית מהסביבה אני חושבת שהיא הלכה לאיבוד אני חושבת שהיא בודדה כרגע.
אני ישאל מחר בבוקר מה איתה בסוף, אני והיא יכולות להיות חברות טובות...
בדרך לחדר שלי נתקלתי בגאי הבן אדם שהכי לא רציתי להיתקל בוא..
"גאי מה שלומך?" שאלתי מנסה להיראות נחמדה ולא לתת לו אגרוף בפרצוף.
"בסדר, קצת עייף בגלל איזה נערה בכלא למטה.. חצופה.." סינן והתקרב אליי ואני בתגובה הלכתי צעד אחורה בכול צעד שלו.
נו שייתן לי ללכת לחדר כבר..
רגע הוא אמר נערה?
"נערה? אכפת לך לספר לי?" שאלתי אותו.
"נעדה ששמה מג' ראיין והיא לא כל כך מודעת לכאן ניסנו לענות אותה ולא הלך.." אמר כאילו שלענות אנשים זה בסדר.
הנערה הזאת מה היא עשתה, והעינויים של השריף לא הדבר הכי טוב.
"היא בסדר???" שאלתי טיפה לחוצה מנסה כמה שיותר שגאי לא ישים לב שאני לחוצה.
"אני חושב.. היא כבר יום שלם בכלא בלי אוכל, נתתי לה טיפה לחם אבל חוץ מזה הכול בסדר." אמר והציץ מאחורי וראה שכמה חיילים מתקרבים לעברו.
"גם מחר בזריחה היא תצא להורג, ככה שזה יהיה הפתעה.." אמר וחייך.
החייל התקרב לעבר גאי.
"גאי השריף רוצה אותך בחדרו לדבר איתך.." אמר החייל והלך.
"אנחנו עוד נפגש.." אמר גאי והלך.
אני חייבת להודיע לרובין ואחרי זה אני חושבת שכדי שאני אתן לה אוכל ומים.
וכדאי מהר!

~*~*~*~

לקחתי את הסוס הלבן שלי בחשאי שאף אחד לא ידע שאני כאן, עם השומרים או גאי או בכלל השריף ידעו אני בצרות. יצאתי בשקט מהאסם עם הסוס. ישבתי עליו והתחלנו לדהור לעבר היער מחפשת את רובין הוד.
אחרי רכיבה של כמה דקות החבאתי את הסוס שלי במקום ביער ורצתי לעבר רובין מרימה את שולי השמלה שלי שלא יחשבו שהייתי ביער..
"רובין!" אמרתי לו וניערתי לו את הכתף..
"מריאן! " אמר פותח ידיים מחבק אותי ואז זז ממני בצורה מוזרה.
"מה את עושה כאן בשעה כזאת? התגעגעת אליי?" אמר השחצן.
"לא! הנערה שהייתה כאן מג', הולכים להוציא אותה להרוג מחר וכבר מעניים אותה בחדר חקירות כי ראו אותה איתך.. אנחנו חייבים להוציא אותה, ועכשיו גאי והשריף בישיבה בחדר הגדול!" אמרתי אומרת את כל המשפט במהירות ולחץ.
פניי של רובין הפכו מחיוך למצב חשיבה. הוא הלך אחורה יושב על בול העץ וחושב..
"מתי רק היא תצא להורג?" שאל אותי רובין..
"בזריחה..." אמרתי כל החבורה גם שמעה את השיחה ונהייה שקט.
"לא טוב.. רצינו לצאת עלייה, גם בשעה.. אני צריך תוכנית חלופית.." מלמל לעצמו מתחיל לסרטט על האדמה מלא רישומים.
"רצינו לצאת עם השחר.. גם, אבל כנראה שהוא יקדים אותנו.." מלמל לעצמו שוב..
"אוקי מריאן תחזרי לחדר שלך, כבר מאוחר ולילה ואת לא רוצה שאיזה גנב יתקוף אותך.. אריק אתה תלווה אותה.. ותחזור אני כבר יחשוב על תוכנית חדשה.."

~*~*~*~

אחרי שחזרתי למצודה בחשאי החזרתי את הסוס שלי לאסם נתתי לו חציר,
והלכתי לעבר המטבח והוצאתי בחשאי לחם חם טיפה נזיד ומים ורצתי לעבר הכלא לילדה.
בכניסה לכלא הייה שומר, שומר עייף.
"מי את?" שאל אותי והוציא את החרב.
"אני מריאן עם לא אכפת לך.. אני צריכה לבקר מישהי כאן." אמרתי לו והוצאתי כמה מטבעות.
"ואני אתן לך אותן עם לא תספר לאיש על השיחה שלנו כאן.." אמרתי ושיחדתי את השומר שהנהן.
"אבל תזדרזי גאי צריך לבוא לכאן.." אמר והלך לשבת על המשמר.
גאי לא יגיע מהר כל כך הוא בישיבה.
"מג'.." שאלתי את הנערה שישבה בצד עם רגליים מכופפות והראש בין הרגלים שלה, אני לא יודעת מה השריף עשה לה אבל אני חושבת שזה לא טוב.
"מג'.." אמרתי שוב והיא הרימה את הראש שלה וראו שהיא בכתה ושיש לה כווייה קטנה הלחי.
"שומר בבקשה תפתח את השער כאן.." ציוותי על השומר והוא פתח אותו.
"הינה קחי.." אמרתי והושטתי לה את האוכל.. מג' אכלה את האוכל ושתקה..
"איך קוראים לך שחכתי." שאלה אותי מג'.
"מריאן.." אמרתי וחייכתי אליה.
"אני לא מבינה משהו אחד... " אמרה מג' בשקט מסתכלת לי על העיניים.
"אתמול הייתי בבית ספר רבה עם המורה שלי שומעת שירים באייפון שלי.. כן אין לך מושג מזה אני לא יסביר תחשבי שזה שם שני למוזיקה.. אז בקיצור המורה שלי אמר לי בהצלחה ואז בום הגעתי לכאן! איך? אין לי מושג אני צריכה לחפש אותו.. עכשיו ניראה לי שאת חושבת שאני מטומטמת.." אמרה מג' חסרת העונים.
אני לא יודעת עם להאמין לה או לא, אבל היא נראתה דיי משכנעת, והיא צריכה לחפש מישהו, אולי נעזור לה. וגם דברים מוזרים קוראים כאן כל הזמן כל היום.
"אני יעזור לך לצאת מכאן." אמרתי מחייכת עלייה.
"משעמם לי נורא!" אמרה בדרמטיות מניפה את הידיים שלה וצונחת חזרה לרגליים.
גם עינו אותה והיא גם יודעת לשמור על אופטימיות, נערה נחמדה.
"אהבתי את השמלה.." אמרתי מנסה לעודד אותה.
מג' הרימה את הראש מסתכלת לי על העיניים מרימה את הגבה שלה.
"רצינית? אני אתן לך אותה עם תביאי לי גינס וחולצה! " אמרה, ומזה גינס?
"מזה..גי.." אמרתי אבל היא הפסיקה אותי.
"גינס.. אהה כן זה כינוי שלי למכנס.." נאנחה.
"מחר נוציא אותך מכאן.." אמרתי מחייכת והיא חייכה לוחשת שמשעמם לה.
"מריאן? מה את עושה כאן?" שמעתי קול מוכר, קול לא צפוי.
ושנינו הרמנו הראש לא מאמינות מי כאן..

*~*~

הייי!! זאת בר (: 
הינה הפרק ^^
רשמתי עוד כמה פרקים ואני מחכה לדור שנקבע ונתחיל לכתוב יחד במקום בסקייפ.. (היא נותנת רעיונות אני כותבת!!) D :

אם יש שגיאות או משהו תגידו לי כי זה לא הראה לי .. T_T

אוהבבבבתתת בר  >>