תחתכו אותי
תקשרו אותי
תמסמרו אותי
תשברו אותי.
תצלבו אותי
תהרגו אותי,
אני לא מרגישה כאב,
אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה
אני לא יודעת מה קורה פה
אני מאוד לא קרובה לסביבה ביום יום יושבת לבד בהפסקות עם אוזניות בסוף הכיתה,
מגיבה באלימות רבה כלפי כל דבר,לא יוצאת מחקתי כל קשר שלי עם המציאות כמעט
אני שונאת בני אדם,לא יכולה יותר כבר אני מתפללת לעבור מכאן שיקרה איזה נס ואני יעוף מכאן אבל
כנראה אני חייה בעולם של חירשים,דממה כבדה.
אני כבר לא יכולה להתמודד עם הכל אני באפיסת כוחות אני בוכה בשקט אני לבד
אני רוצה לצרוח אבל שותקת השתנתי לבן אדם שאני לא מכירה
אבל מי שומע?למי אכפת?
אני לא יכולה יותר בבקשה,שמשהו יעביר אותי מהמקום הנורא הזה דיי זה גיהנום!
לא יכולה לחיות יותר במדינה הזאת דיי!
ואפילו בני הבית שהם קרובים אליי ויקרים לי מכל ותמיד תמכו בי וקיבלתי יחס אוהב וחם ועל זה אני מצדיעה להם,
לא מבינים את זה,אני קורעת את עצמי מבפנים ומבחוץ רק מייחלת לשקט
הרגע שאני לא יהיה פה ,יהיה הרגע שאני יחייך שיהיה לי שקט
שפה שונה,מדינה שונה,אנשים שונים,התחלה חדשה,
שיהיה לכם לילה טוב בני אנוש יקרים.
באהבה החייזרית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
