אני רק רוצה להטביע את זה.

אני רק רוצה להטביע את כל זה.

כל הלחץ הזה.

כל העומס הזה.

כל המחשבות האלה.

כל המטלות האלה.

כל הזמנים האלה.

אני רוצה להתעורר יום אחד, בשעה מסויימת ושיגידו לי שזהו

היום, אין לי מה לעשות.

שהיום אין למה לדאוג.

שהיום, אין על מה לחשוב.

לא על העבודה, לא על הלימודים, לא על עבודות ההגשה, לא על משפחה, ולא על חברים.

אין לי כוח לחשוב יותר. אין לי כוח לחלק את החשיבה שלי למיליון דברים

ואת הדברים שלי, למיליון זמנים

להתאים, ולתאם, ולקבוע, ולהזיז        ולבטל. 

ומה לגבי לשכוח? לעשות, או לא לעשות ? 

אני רק רוצה להטביע את עצמי בסיגריות ואלכוהול עד הסוף

עד שהכול ייגמר.

אני שונאת אלכוהול. 

כל הזמן להסתכל על השעון. ולהיזכר

ולפתוח את האינטרנט, ולהיזכר גם בזה

וללכת לאנשהו, ולהיזכר שעוד שניה אתה בכלל במקום אחר.

וללכת לישון, כשאתה יודע שיש עוד מיליון דברים שיש צורך לסיים. או גרוע מזה,   -  להתחיל.

להידבק לדד-ליינים ולא לאכזב את עצמך כשאתה לא מספיק כלום

כי אתה פאקינג בנאדם ולא רובוט משוכלל !

לבזבז זמן? למי יש זמן לזה בכלל?

אני רק רוצה להטביע את זה.

אני רק רוצה להטביע את כל זה.

אני פשוט קורסת תחת הלחץ. אני פשוט לא עומדת בזה יותר.