השמנתי נורא. קצת יותר מ-10 קילו. כן. נורא. אני לא מסוגלת יותר עם הרגליים, עם הבטן, אבל הכי קורע לי את האיברים זה לראות את הפנים. הן כל כך שמנות עכשיו. אני לא יכולה להסתכל במראה יותר. מצד שני אני לא מפסיקה לזלול ולזלול. לארוחת בוקר אכלתי שני טוסטים (!) וואט דה פאק? וזה לא כאילו שאני רעבה. ממש לא. רע לי כל כך. אני חוזרת לכתוב לי תפריטים, אחרת אני פשוט יורדת מהפסים. שבוע הבא אני טסה לצרפת, ככה, שמנה ומכוערת. כיף. אני לא מתכוונת לאכול היום צהריים, בערב אני פשוט אוכל סלט עם גבינה לבנה ונסגור את היום המגעיל הזה. אם לא הייתה לי בגרות מחר כבר מזמן הייתי פוצחת בצום, אבל לא בא לי לאבד ריכוז או להתחיל לשכוח דברים כי אני רעבה.
אני לא יודעת איך להחזיק את עצמי על הרגליים. אמא שלי אפילו אומרת שהיא תפסיק לקנות דברים כי אני אוכלת המון. מה נסגר? העדפתי את הימים שהיא הייתה שואלת אותי אם אני בכלל אוכלת מספיק. בבוקר היה טוב. אני לא יודעת איך ממשיכים ככה.. כשצריך להתפלל לאלוהים כל הזמן שלא יקרה משהו, ופתאום הכול יתהפך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
