תהרגו אותי, אבל אני לא בנאדם של שוקולד, בשרים או ירקות. תנו לי פחמימות ואני מסודרת. הכל הולך - החל מקרואסונים, בורקסים, פסטות, פיצות, לחמים, סופגניות ועוד הרבה, אבל הכי אני אוהבת - פחמימות הום-מייד.

אין מה להגיד, ניסיתי את כל סוגי הפיצות האפשריות: דקה, עבה, סיגנון כפרי או קלאסי ומדויק, אך אני הגעתי למסקנה שהכי טעימה היא העבה בסיגנון פרי-סטייל. 

קבלו מתכון לפיצה בריאה (יחסית לקנויה או לאחת בהזמנה), כיפית להכנה, טעימה להפליא, ממכרת ונראת נפלא. הבצק נורא קל להכנה, אני כבר מעכשיו מודיעה, מדובר בבצק השמרים הכי מוצלח ביקום, ואם תלכו לפי ההוראות אין סיבה שמשהו יתפקשש לכם. סמכו עליי.

עוד מתכונים תמצאו במדור סוויט 16!

לבצק:

3 כוסות קמח.

3 כפות שמן זית.

1 כף סוכר.

1/4 1 כפית מלח.

1 כף שמרים יבשים.

1/2 1 כוס מים חמימים.

הכמות: פיצה אחת גדולה. 

לרוטב פיצה:

1 בצל בינוני קצוץ דק-דק.

1-2 שיני שום קלופות וכתושות.

חצי עד 1 כוס מים.

2 עגבניות מגורדות (כן! במגרדת! שיהיה טרי-טרי).

2-3 כפות רסק עגבניות (לא להתבלבל - מדובר ב"משחה")

1 כפית סוכר.

מלח לפי הטעם.

פלפל לפי הטעם.

קורט פפריקה אדומה מתוקה.

אפשר גם כמה עלי בזיליקום לפי הטעם.

תוספות מעל: 

300 גרם גבינה צהובה מגורדת.

פטריות.

תירס.

טונה.

זיתים.

בצל סגול.

אם החלטתם שאתם רוצים את הפיצה כארוחה לערב אני ממליצה לא לחכות לדקה ה90. מדובר בבצק שמרים, בצק שאוהב לנוח הרבה וכמה שיותר - יותר טוב. לא למהר, חייב לתת לבצק את המנוחה שלו, אחרת הכל ירד לטימיון.

מערבבים את כל חומרי הבצק, ושוב, אני מדגישה - לא מפגישים בין השמרים למלח! אף פעם, בשום מצב. אני נוהגת לשים את המלח מעל הסוכר, ככה אין סיכוי שהוא יגיע לשמרים.  

אפשר, כמובן, לערבב הכל יחד במיקסר במקום לשבור את הראש בלישה. אבל אני לא מוכנה לוותר על הלישה, אז ויתרתי על המיקסר, כמנהגי. 

לשים הרבה זמן, משהו כמו חמש דקות, כדי להבטיח בצק תפוח ויפה.  

אם הבצק יצא נורא דביק, מה שרוב הסיכויים ייקרה, לא לפחד, שמנו את שתי כפות הידיים והבצק יסתדר מעצמו.

המרקם - חלק, רך ואחיד. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים שעה וחצי. כן, כן, זה מה יש. חכו בסבלנות.  

כמו שאמרתי, אני אוהבת את הפיצה שלי עבה ולא מדויקת. את המערוך השארתי במגירה והשתמשתי בידיים שלי כדי לעצב את הבצק לצורה שאני רוצה. 

לפני שמוציאים את הבצק מהקערה מכינים את התבנית עם נייר האפייה, עליה שופכים כמה טיפות של שמן זית ומורחים עם הידיים. עכשיו כשהידיים שלנו כבר משומנות אפשר להוציא את הבצק ולפרוס אותו על התבנית בצורה שתרצו.

לפני שמוציאים את הבצק, אגב, חובטים בו חבטה קלה כדי להוריד את האוויר.

כל היופי בפיצה ביתית הוא שאתם יכולים לעצב אותה ולשים בה כל מה שאי פעם רציתם, בזמן שהחברות הגדולות לא יכלו להציע לכם. אין יותר טעים וכיף מזה.

אז זהו, בעיקרון, עכשיו כשהבצק צריך לנוח עוד חצי שעה מתפנים להכנת הרוטב, שאותו הסברתי כבר במתכון עם המלוואח (לחצו להסבר).  

*טיפים לרוטב מוצלח: 

רככו ואל תשרפו את הבצל (שאגב, הפעם לא מגרדים אלא קוצצים דק-דק), בטח ובטח שלא את השום. 

אל תשימו כוס מים מלכתחילה, התחילו בחצי כוס והוסיפו במידת הצורך. קחו בחשבון שהרוטב צריך להיות די סמיך.

הרוטב צריך להיות על גבול המתוק, אבל לא מתוק מדי. בכל זאת, לא מדובר בקינוח.

צננו קלות לפי הנחתו על הבצק.

מחממים תנור ל190 מעלות ומתחילים להוסיף את הרוטב, הגבינה והתוספות. כמו שאתם יכולים לראות, בעניין התוספות אני שילבתי. אח, איזו קלאסה!

מכניסים לתנור ל25 דקות.

בתיאבון!

דרך אגב, אל תתפלאו אם ילדי השכונה יבואו לבקש חתיכת פיצה. טוב, זה לפחות מה שקרה אצלי.