היי לכולם :)
המון זמן לא כתבתי כאן כי לא ממש מצאתי מה לכתוב, נעלמו לי כל המילים ובבת אחת ברגע אחד עלה לי רעיון לפוסט, האמת היא שאני לא עד כדי כך מקורית וראיתי איזשהי כתבה על הנושא אז החלטתי לכתוב על זה במיוחד בימים כאלה שאני רק רוצה שוב מישהו.
אני לא אכתוב כאן את הייתרונות בלהיות לבד כי אני לא חושבת שיש כל כך הרבה יתרונות בלהיות לבד ואני חושבת שאני אתכחש לתחושות ולרגשות האמיתיות שלי אם אני אכתוב על היתרונות.
המון פעמים אומרים לי שלהיות לבד זה כייף, שהרבה יותר חופשיים ככה, שאין מחוייבות לאף אחד, אין צרות, ואין דאגות, אולי זה נכון אבל רק לתקופה קצרה מאוד ומיד אחר כך החשק והגעגוע מתגבר ופתאום להיות לבד זה בכלל לא כייף. אין כבר את הנשיקות, החיבוקים, המילים, השיחות. רק תחושת ריקנות שכל פעם שנעלמים/ עוזבים/ חוזרים הביתה ונפרדים מהחברה העוטפת שמשכיחה ממני לכמה שעות את התחושה המרירה פתאום הכל חוזר ומרגישים בחיסרון הזה, בחלק הריק, הקריר, ה'אפל'. ובעיקר במחשבות על מתי זה יחזור, ומי יהיה הבא, ואיפה, ואיך זה יקרה והאם הקשר הבא יהיה בכלל יותר טוב.
היום סידרתי את החדר במחשבה של למה אני בכלל מסדרת? רק בשבילי ובשביל אמא שלי ונזכרתי בשבוע עם החבר שהיה לי למי לסדר ולא הייתי משאירה משהו לא במקום, רציתי שהכל יהיה מטוקטק, נקי ומסודר למשעי. אני מתגעגעת לזה, לסדר את החדר בשביל מישהו שיהיה לי כייף שהמיטה תהיה מסודרת, שהבגדים יהיו במקום. שהבובות יהיו מסודרות והכל יהיה מוכן רק כדי להכיל אותי ואת החבר שלי.
להיות לבד זה לא כזה כייף ואני רוצה להיות מחוייבת למישהו, לאהוב מישהו, לדאוג למישהו, לחלום על מישהו, לחשוב עליו בלי סוף, לספור את השעות, הדקות והשניות עד הפעם הבאה שניפגש ונחלוק את אותם רגעים מדהימים שלא הייתי רוצה שיעברו. אני רוצה להיות מחוייבת רק לצד השמאלי במיטה וחצי שלי, ולהתלונן שאין לי כבר את האלכסון שלי בלילות, אני רוצה להרגיש חמימות כשאני מתגלגלת במיטה ולא סתם מקום קריר שאני צריכה לחמם מחדש.
אני רוצה לחבק מישהו אמיתי ולא את ערימת הבובות על המיטה, להרגיש חום גוף אמיתי, נשימות חרישיות. לקבל נשיקת לילה טוב לפני שהעיינים נעצמות. לריב מתוך שינה על השמיכה שאנחנו מושכים אחד לשני - אולי במיוחד אני זו שאמשוך ולקום בבוקר ולגלות שאני לא לבד ויש מישהו שישן איתי, שאוהב אותי.
אני רוצה שיהיה לי מישהו שאני אוכל לחלוק איתו הכל, את המחשבות, הדאגות, השמחות, הכעסים, הפחדים, אפילו את הבגדים, (שלו, זה יהיה קצת מטריד אם זה יהיה הפוך
) אני רוצה לחשוב שעות על מה לכתוב לאהוב שלי, לחשוב על מתנות, ערבים, או סתם יציאות נחמדות. אני רוצה מישהו לשבת איתו על חוף הים, להיות עם מישהו בחורף, כשקר בטירוף בחוץ וכל מה שאני רוצה זה רק חיבוק של האהוב שלי ובאמת יש לי את זה, בא לי מישהו להתנשק איתו בערב רגיל וגם בערב השנה החדשה. להפיק אירועים שלמים גם לימים פשוטים. לקנות סתם מתנות גם בלי סיבות. לכתוב מכתבים ולהתלונן שאני לא מצליחה להעביר הכל בכתב ולא בשום דרך אחרת. בא לי להתקשר לאהוב ורק לשמוע את הקול שלו ומיד להרגיש רגועה, לנחם או סתם להיות שם בשביל מישהו גם כשקשה וגם כשלא.
יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות ביחד. לעשות דברים שאי אפשר לעשות לבד.
אני חושבת שהבהרתי כמה זה לא ממש כייף להיות לבד :(
ומי שעדיין חושב ככה, שיהיה לו בכייף בלבד שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
צוֹחֶקֶת וּבוֹכֶה.