לפני כמה דקות הלכתי לסבא שלי לבדוק מה שלומו, כשגיליתי שהוא אינו בבית באחד העיתונים שהונחו בכניסה של הבניין תפסה אותי כותרת בעיתון המקומי שהרתיחה אותי מזעם.
"בתיכון * לא אוהבים נשיקות לסביות במסדרונות" הכותרת הזו צרמה לי ולקחתי את העיתון וקראתי את הכתבה בדרך הביתה. רמת הכעס והאכזבה רק עלתה וגעשה בי עם כל משפט שקראתי ובעיקר מתגובה מפגרת של אחת המורות. אני לא מבינה למה לזוג בנות אסור להתנשק ולזוג סטרייט כן מותר להתנשק, ולהתמזמז ולהימרח אחד על השני כל ההפסקה , מה ההבדל?! אז מה שהן בנות! מותר להן! הן אוהבות את זה, זה עושה להן טוב מה מפריע לחברה? מילא היינו עוד במאה הקודמת אבל כעת אנחנו במאה חדשה, מודרנית, אנחנו חברה פלורליסטית שאמורה לסבול ולקבל אחד את השני על כל גווניו. מה עם המשפט "חיה ותן לחיות" מה הבעיות של הילדים המגעילים האלה שכל כך כאב להם לראות זוג בנות מתנשקות וללכת למורה ולהלשין על הבנות האלה ועוד הכי מפתיע אותי הוא שהמורה אמרה להן לפחות לפי מה שכתוב בעיתון שיש דברים שהפרטיות יפה להם ושלא יתנשקו יותר בבית הספר! אם זה מה שהיא אומרת שתגיד את זה לכל הזוגות שמתנשקים בבית ספר. לפחות ממורה ציפיתי להבין יותר שהיא לא תלך ותגיד להן דבר כזה. כמו שאני רוצה להתנשק עם החבר שלי הייתי רוצה שיתנו גם את הזכות הזו לאנשים אחרים שיודעים מה טוב להם ומה הם רוצים ואוהבים גם אם זה 'שונה מהנורמה'.
מבית הספר שלי ציפיתי ליותר, חשבתי שאנחנו בית ספר שמקבל את השונה, את המיוחד. גם בשכבה שלי יש הומו מוצהר וכשהוא הצהיר על עצמו כל השכבה הייתה בהלם והגיבו תגובות לא לעניין.בתור אחת שכל חייה רצה אחרי התהילה להיות אחת מהחברה אני לא רוצה שזה יקרה לאותן בנות, הן צעירות, הן יפות, אני לא רוצה שהחיים שלהן יהרסו רק בגלל חבורת ילדים קטנים שעדיין לא התבגרו. כבר שמעתי על מקרים של ילדים בבתי ספר בעיר שלי שהתאבדו בגלל שהחברה לא קיבלה אותם ואת השוני שלהם.
זה לא מגיע להם, מגיע להם לחיות כמו כולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
צוֹחֶקֶת וּבוֹכֶה.