אז האמת שכבר הרבה זמן רציתי לרשום על זה ולא מצאתי את הזמן.
אני מקווה שאני אצליח להעביר לכם את התחושה שהרגשתי כי באמת שפעם ראשונה שאני כותב שלא מעכשיו לעכשיו.
הכל היה לפני שנה בריב הראשון.
אני לוקח את המפתחות וזורק איזה חצי משפט לא ברור לאמא שלי, "אני אתקשר כשאני אהיה בדרך".
במחשבה לאחור אני לא חושב שהיא בכלל שמעה אותי, אני נכנס למכונית וישר מקבל מין תחושה של בית, תחושה מחבקת, עכשיו אני מוגן מכולם.
אני מתחיל לנסוע, לא יודע לאן אבל אני בטח שכשאני אגיע לשם אני אדע.
וככה אני פשוט נוסע על כביש החוף, הכל כלכך מוכר ואני רק רוצה להיעלם.
יש סוג של שלווה במכונית למרות סערת הרוחות שמתחוללת בתוכי, האמת היא שגם לפני הכל המכונית הייתה סוג של מפלט סוג של חופש.
אני עוצר בתחנת ילו ומתקשר לאמא, אני לא הבנתי שאני נוסע כבר כמה שעות. אומר לה שהכל בסדר ושאני כנראה אהיה באילת לאיזה שבוע.
אבל כשאני חוזר למכונית אני משנה את דעתי "לא, אני רוצה לצאת מהארץ" חשבתי.
וככה אני עושה פארסה ונוסע לכיוון הקישון. אני מחנה את המכונית ועולה ליאכטה, באותו רגע לא עניין אותי כלום הייתי נחוש בדעתי לצאת מהארץ להתרחק ככל שאפשר לברוח. אני מפליג להרצליה כי רק ככה אני יכול לצאת מהארץ באופן חוקי, ומשם החלטתי קודם להפליג לקפריסין כי לא היה לי מי יודע מה הרבה אוכל, וככה רק אני והים הרעש של הגלים אני לא ישן כבר השמש זורחת, כלכך יפה היא הייתה פתאום עולה מן הים.
זה הקל עליי, משום מה הזכיר לי את ספר קהלת שזה קצת אירוני בהתחשב בעובדה שקהלת היה כלכך פסימי כשאמר שהשמש תזרח גם מחר.
אני ראיתי בזה סוג של נחמה כי כלכך רע לי עכשיו וכואב לי אבל השמש עדיין זורחת היא עדיין מרהיבה ביופיה פרי יצירתו של אלוהים,
זה חיזק אותי כאילו היא זוכרת רק בשבילי להזכיר לי שהיופי עוד קיים רק צריך לשים לב אליו, אחרי הכל הוא נמצא בחיי כל יום. אני מסתכל סביבי רק ים, שמש וכמה עננים. אני עייף אבל עדיין חדור מוטיבציה, כמעט יומיים לקח לי להגיע לחופי קפריסין שם שכרתי מכונית והמשכתי לנסוע. ימים שלמים בקושי יצאתי מהמכונית רק לתדלק לקנות אוכל ושתייה ושירותים.
הגעתי לתחנת דלק יצאתי לתדלק ופגשתי זוג ישראלי בסביבות השלושים לחייהם שאמרו לי שכדאי לי לבקר בהרי הטרודוס אז נסעתי.
עוד יצירה מרהיבה של אלוהים, הכל כלכך יפה כלכך שליו.
אחרי כמה שעות החלטתי שאני שט לכיוון אירופה עשיתי עצרה ביוון בשביל להצטייד והמשכתי לאיטליה שם שכרתי מכונית ונסעתי לצרפת משם לבלגיה הולנד גרמניה פולין חזרתי לגרמניה לצרפת לאיטליה ושם החלטתי להשאר במלון כמה ימים. המכונית הייתה מסריחה מלאה בעטיפות של חטיפים ושל אוכל מהיר בקבוקי מים ריקים, הבנתי גם שלא התקלחתי או החלפתי בגדים כמעט חודש אז מצאתי לי איזה מלון קטן וביתי והייתי בו כמעט שבוע. כמעט שכחתי איך לדבר קרוב לחודש לא הוצאתי מילה מהפה והאמבטיה כמעט נרדמתי שם, התענגתי על כל רגע מיטה לשון עליה היה כמעט כמו חלום. פגשתי שם אנגליה נחמדה בשם שרלוט, לא עוברת המטר שבעים רזה בלונדינית פנים ילדותיות ומבטא אנגלי מופתע. פגשתי אותה כשישבתי בלובי היא אמרה לי שאני מוזר חח אתם קולטים כמה אומץ יש לאנגלים האלה? היא פשוט באה ואומרת לי שאני מוזר לא עוזב את המלון כל היום לבד ובקושי שמדבר היא שאלה אם היא אמורה לחשוש, נוצר בינינו איזה קשר כזה שקשה להסביר כנראה הבדידות היא מה שחיברה בינינו.
היא באה ממשפחה מאוד עשירה בלונדון הבאה שלה מפיק סרטים ואמא שלה מאפרת על הסט כך היא מספרת, רוב הזמן היא לבד למעשה אפשר לומר שהיא גידלה את עצמה. והחופשה הייתה אמורה להיות עם המשפחה כמובן שהם ביטלו אבל היא החליטה ללכת בכל מקרה. וכשהגיע תורי לספר? שיחררתי הכל, אמרתי לה איך זה התחיל בריב עם החברים שלי ומיד אחרי זה גם עם החברה כן איכשהו אכזבתי את כולם יצאתי זבל חלאה ותוך כדי שאני מספר לה אני מבין בעצם שבגלל זה כולם רבו איתי אבל משום מה אני היחיד שלא ראה את זה, אני! זה שתמיד שם לב לפרטים הקטנים זה שתמיד שם לב לכל טעות לא שמתי לב לטעות הכי גדולה. והמשכתי שפכתי הכל אבא שלי מציל ואמא שלי עקרת בית לא הסתרתי פרט
אמרתי לה שאחרי שהכל התפוצץ לי בפנים לקחתי את היאכטה שלי ושל שני חברים שלי שעבדנו במסעדה מסריחה כמעט שנתיים בשביל לקנות אותה ובסוף הצלחנו 140 אלף שקל תוך שנה וחצי סיפרתי לה איך כל שבוע בערך שלחתי סימן חיים להורים שלא ידאגו סמס שאומר יוון, קפריסין, איטליה, ואיך משכתי מהחסכון שההורים עשו לי לאוניברסיטה בטיול הזה כמעט שנת לימודים שלמה באוניברסיטה מחקתי להם וזה הרגיש כלכך טוב. אמרתי לה שטיילתי כמעט בכל אירופה במכונית וכשהיא שאלה מה קרה שעצרת אמרתי נמאס לי
ובסוף היא פשוט אמרה לי שאני הבנאדם הכי הזוי שהיא פגשה ושאני אימפולסיבי ואטום, אבל הכי חשוב היא אמרה לי את מה שידעתי כבר מזמן הגיע הזמן בשבילי לחזור הביתה. וככה למחרת החזרתי את האוטו כמובן שהבעלים התפלץ בגלל כמות הקילומטרים שנסעתי, נפרדתי משרלוט והבטחנו להשאר בקשר וככה התחלתי בהפלגה חזרה ליוון, קפריסין וישראל. ירדתי בקישון הנעתי את המכונית ותוך כדי נסיעה חשבתי לעצמי חודשיים וחצי מעניין מה יגידו כולם יום הדין הגיע הראשונים היו ההורים אבא כעס אמא בכתה כאב לי לראות כמה סבל גרמתי לה ונשבעתי שבחיים לא אגרום לה לבכות בגללי. אבל ההורים עוד היו כלום לעומת מה שציפיתי לו מהחברים כי אחרי הכל כבר יש לי 18 ואבא לא יכול לעשות יותר מדי לגבי טיול לא מתוכנן, למרבה הפלא החברים חיבקו אותי צחקו וביקשו שאני אספר להם על המסע ואפילו התלוננו איך הלכתי לבד בלי אף אחד. והחברה... היא צעקה עליי שאני לא יכול להיעלם לחודשיים וחצי כל פעם שנריב היא אמרה לי שאני על תנאי ושאני יצטרך לעבוד קשה כדי לפצות אותה ושאם תכננתי לעצמי קצת זמן למסיבות ולטיולים עם החברים לפני הגיוס אני יכול לשכוח מזה, ואז היא אמרה שבפעם הבאה לא משנה מה הסיבה שאני מחליט לקום ולהיעלם הדבר הראשון שאני לוקח איתי זה אותה. החוויה הזאת הייתה מחשלת התמודדתי לבד עם החיים וחייתי לבד בלי אף אחד טיילתי בעולם באופן עצמי בלי אנשים ובלי סוכני נסיעות אני ברחתי מהבעיה וזה לא משהו שאני גאה בו אבל לפחות יצא לי מזה מסע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Maroon
