הבלוג של Maroon

הרי זה היה ברור שזה יקרה...

ברור שהוא זרק אותך למה ציפית??

ברור שבשבילו היית רק מישהי לסקס מזדמן ולא יותר

מה? מה את אומרת?? הוא אמר לך שהוא אוהב אותך???

אתם מכירים בקושי חודשיים!! אני מכיר את הסוג הזה..

מה חשבת שאיתך זה יהיה שונה?

טוב היית צריכה לחשוב על זה לפני שהלכת איתו וזרקת את כל מה שהיה לנו!

ולא הפעם לא יעזור שתבכי.. תפסיקי עם הפרצוף הזה זה לא עובד עליי יותר

את לא מבינה שהשתניתי?? שדפקת אותי לגמרי?!?! שאני כבר לא מסוגל לבטוח בך

שכל פעם שאני מסתכל עלייך אני רואה אותו?? איך אני יכול להיות איתך עכשיו?

מה? אם אני עדיין אוהב אותך? את באמת חושבת שיש לך בכלל את הזכות לשאול את זה?!?

את בכלל רוצה אותי?? או שאת רוצה להראות לו שלא הפריע לך??

זוכרת מה אמרתי לך אז?? שהוא ימצא מישהי יותר יפה לשחק איתה ויזרוק אותך???

כן?! למה אני אומר את זה?? כי את אינפנטילית, מה חשבת שאת באמת הכי יפה בעולם שאין מישהי טובה ממך?? מה?? כי אני אמרתי?? חחחח.... את לא מבינה עדיין שמעבר להכל אני ראיתי בך יותר? מבעד לכל החרא ראיתי אותך ובאמת האמנתי שאת הכי טובה והדבר הזה שראיתי בך הוא מה שהפך אותך ליפה בעיני... לא השיער שלך או העיניים הירוקות, החזה או הבטן השטוחה...

ניסית לראות מעבר לזה... מתברר שטעיתי אצלך אין מעבר לזה...

אז אם אני עדיין אוהב אותך?? כן אני אוהב אותך. אבל זה לא משנה את העובדה שאני נגעל כשאני מביט בך... שכל התחושה היפה הזאת התחלפה עכשיו למן מחנק כזה בגרון.

את לבד עכשיו... וגם אני... אבל לי יש את הכלים והנסיון הדרושים בשביל להתמודד, אני יודע לעמוד על הרגליים לחייך ולהגיד שמחר יום חדש נפלא.

עכשיו ראיתי נתון ש 60% מבני הנוער לא מתגייסים, איזה מין דבר זה?????

מה קורה במדינה הזאת??? מה נהיה ממנה??? מה נהיה מאיתנו?

איזה עתיד כבר יכול להיות למדינה הזאת אם אנשים לא רוצים לשרת בצבא?

מרתיח אותי שאני צריך ללכת ולקרוע את התחת שלי לטחון שמירות של 7-7 (וכן רובכם לא יודעים מה זה כי רובכם עדיין לא או לא מוכן לשרת בצבא) שאני רואה את הבית שלי פעם בחודש שחברה שלי זרקה אותי ושאף אחת אחרת לא תיקח אותי למשך שלוש שנים כי מי באמת רוצה חבר שהיא רואה רק פעם בחודש. זה מטריף אותי שלפחות פעם בשבוע אנחנו תופסים שניים שלוש מחבלים שמנסים להסתנן ולבצע פעולות טרור שחברים נהרגים בשם המדינה ולמענה למענכם!!! ילדים בני 19 20 בגילי נהרגים בפשיטות, שהקושי הזה שאתם אפילו לא מסוגלים לתאר, שהעובדה שאני כותב עכשיו כלכך מחזקת אותי. וכשאני סופסוף יוצא הביתה, כשאני מסתכל לשמיים ורואה שמיים אחרים לגמרי אפילו שזה מרחק של כמה קילומטרים. העובדה שאני יכול לישון באוטובוס שאני יכול להיות רגוע ולא לפחד כי אני יודע שעכשיו אני בבית במדינה הטובה והבטוחה שלי, שאני ועוד רבים אחרים דואגים שהיא תשאר ככה. אז אני צריך לראות שאנשים לא מתגייסים שהם מתנשאים עליי כאילו אני איזה חמור מטומטם שמבזבז שלוש שנים מהחיים שלו, ולא לא ביקשתי כבוד או אהדה או אפילו שיעריכו את מה שאני עושה. אני עושה את זה כי אני חייב וכי אין לי ארץ אחרת וכל מה שאני רוצה זה שאחרים יעשו את המינימום של שלוש שנים. עם כל הכבוד לדפני ליף והצדק חברתי שלה, היא לא אחת שיכולה לדבר על צדק חברתי קודם שתעשה צבא כמו בנאדם ואחר כך תנסה לתקן את המדינה, זכויות היא רוצה... משהיא נולדה היא רק קיבלה וקיבלה, מים, חשמל, גז, תאורה, חימום, קירור, תחבורה, הגנה ועוד הרבה ומה היא החזירה למדינה?? כלום. אז מה היא עוד דורשת ולא אני לא אומר שהמצב בארץ בסדר ושהמחאה שלה לא צודקת כי היא צודקת. אבל כלפי אזרחי ישראל שנתנו ועכשיו צריכים לקבל ולא לאיזה פישרית קטנה ומפונקת שלא נתנה כלום למדינה איזה אזרחית עובד זר יותר אזרח ממנה.

אז החודש אחד מהחבר'ה מתגייס

ומכיוון שאחד לומד לפסיכומטרי, השני עושה חמשושים, השלישי בריתוק

והמתגייס עצמו... בהלם. כל התכנון נופל עליי

אז הדד ליין שלי הוא יום שישי ואני צריך לדאוג לתקציב, אנשים, מקום וכמבן אפטר פארטי.

קיבלתי רשות מוועד הבית לעשות את המסיבה במקלט של הבניין שזה מצויין כי אחד הוא ענקי יש שתי רחבות ואפשר להכניס לתוכו בסביבות ה 200 איש

הוא אטום ולא יהיה רעש חסרונות הוא מסריח מטונף עם שברי זכוכית על הרצפה ומלא ג'וקים מה שאומר שאני צריך גם להשקיע הרבה עבודה פיזית מעבר לכל הפן הלוגיסטי. זה חתיכת פרוייקט שאני מתכוון לערב אני עוד צריך לתכנן הכל דבר שנורא משמח אותי כי אני צריך קצת תעסוקה בכדי לא לחשוב על מה שעובר בחיים שלי עכשיו...