Rainbow of Happiness

אתם יודעים... גם אם זאת רק תקופה כזאת, פשוט לא מגיע לאף אחד מישהי כזאת קרה ומגעילה כמוני. זה כאילו שאם רק תהיה לי את ההזדמנות לדרוך על הבן אדם, אני אעשה זאת. אני כל הזמן מזכירה לעצמי מה חשוב באמת וכמה צריך להתאמץ לתת לאנשים תשומת לב ויחס והבנה ואהבה... אבל בסופו של דבר מה שהכי חשוב לי זאת רק אני... בטח אני עוזרת וזה, אבל פשוט באמת לא אכפת לי. מצידי שכולם ישרפו. אני עוזרת רק כדאי שלא יסתכלו עליי עקום או ינדנדו לי, זה מעצבן ועדיף כבר להקדיש לאנשים כמה דקות של עזרה מאשר חיים שלמים של נדנוד.

שאנשים מעצבנים זה מעצבן.

שהם מראים את הטיפשות שלהם זה מעצבן.

לדעת שאני קשורה לכל זה פשוט נותן לי תחושה של ייאוש.

כל מה שאני רוצה מהחיים שלי כרגע זה אוכל טעים, מיטה נעימה, אחלה מוזיקה, לקרוע את התחת פה ושם, ואיזשהו גבר חתיך שאוכל לעשות כשהוא לא עסוק בלזיין אחרות (או אחרים, אני לא קטנונית).

כן, אני חושבת שזה כל מה שאני צריכה כדאי להיות מסופקת מהחיים שלי.

נ.ב. הציור המעפן שציירתי לדודה שלי ליום ההולדת שלה