המסכן הזה שכב במגירה שלי בשקט, ורק לפני כמה ימים הכרחתי את עצמי להסוויץ' אותו. אחרי השכבה הראשונה בכלל התבאסתי עליו והחלטתי שאחרי שאני אסיים לצלם אותו הוא יעוף מחיי אחת ולתמיד.

באופן לא צפוי בעליל בשכבה השנייה התאהבתי בו. כן, אני התאהבתי בלק כחול שימרי [מדדתי לעצמי חום, הכול תקין].

המוצר: לק Frostbite 

החברה: China Glaze

המחיר: תלוי איפה קונים. בארץ נמכר במכונים מקצועיים ועולה כ-50 ש"ח, בחו"ל נע סביב ה- 4 דולר.

גילוי נאות: הלק התקבל לסקירה

כמו כל הלקים של צ'יינה גלייז גם לכוויית קור יש מברשת דקה וארוכה [ואל תשאלו אותי למה ללק יש שם של פציעה מבאסת]. הפורמולה עצמה דלילה, והשילוב עם המברשת הדקה עובד טוב מאוד לדעתי.

הלק לא אטום לחלוטין ומחייב לפחות שתי שכבות. הראשונה יוצאת בהירה וכעורה [לטעמי לפחות] אבל בשכבה השנייה כבר מתקבל גוון עמוק יותר. אני מניחה שאחרי שלוש שכבות הוא יהיה אטום לחלוטין, אבל כעיקרון אני מסרבת למרוח שלוש שכבות, ולדעתי במקרה הזה האטימות החלקית בהחלט נסבלת.

מבחינת עמידות- כבר אחרי יומיים התחילה שחיקה בקצוות, אבל זו כנראה לא אשמת הלק. משהו בשילוב בין ה-nail envy לבין המייבש של סשה ויט לא עובד טוב וכל הלקים שלי מתחילים למות אחרי יום וחצי [משהו שלא קרה בחיים]. וכמובן שכל ההקלדות שאני עושה בזמן האחרון לא תורמות.

המחשבה על ההסרה שלו דיי הלחיצה אותי והעדפתי לדחות את הקץ ככל האפשר, אבל המשימה הזו התגלתה דווקא כפשוטה. הוא מעט יותר קשה להסרה מלקים קרמיים, אבל הוא לא משאיר כתמים כחולים על הציפורניים ועל העור מסביב.

לסיכום: אהבתי, מאוד. המריחה נוחה והגוון מדהים. ובעיקר זכיתי למחמאות מתלהבות מהסביבה [שזה משהו שכבר כמעט ולא קורה לי מאז שלקים מזעזעים הפך להיות טרנד].

יש לי בעיה עם המחיר שלו בארץ, שהוא ממש לא נמוך. מצד שני, דיי משמח שהוא עשה עלייה.

מכיוון ובימים האחרונים נאלצתי להתמודד עם בלוגרית חוצפנית שהעתיקה ממני פוסטים שלמים החלטתי לשים חותמת מים על כל התמונות שלי. זה כנראה לא ימנע העתקות, אבל לפחות יהיה קרדיט מסוים :/

ומכיוון וזה כנראה לא היה ברור עד עכשיו- כל התכנים בבלוג נוצרו על-ידי והם שייכים לי. אסור להעתיק ולהשתמש באף קטע בלי האישור שלי, ואם כבר החלטתם להעתיק קטעים או תמונות לפחות תהיו בני אדם ותתנו קרדיט.