|
| 6/2014
178
אני תוהה מה גורם לאנשים לרצות להתחתן. אנחנו כבר 5 שנים ביחד ומעולם לא דיברנו על חתונה.
אני לא מבינה למה אנשים מאמינים שאין משמעות ללחיות יחד בזוגיות, ושהמשמעות לאהבה מתממשת רק כשמישהו אומר כמה ברכות ואז חותמים על נייר. אני מדברת כאן על חומריות. על גשמיות. אהבה היא משהו מופשט, היא רגש חזק שבעיניי לא ניתן לקבע לידי חתימה על כתובה או כל סממן דתי כזה או אחר. אני חושבת שניתן להסתפק בהסכם ממון. מעין רשת שכן מגינה, במידה והזוג נפרד, כי עם השנים צוברים יחד נכסים וכולי.
אני יכולה להבין למה אישה (או גבר) ירצו שיהיה להם יום בחייהם שיוקדש אך ורק עבורם. שכולם יסובו סביבם ויהללו אותם ויגידו להם מזל טוב וכמה שהם יפים. אבל אני לא מבינה למה אנשים מתייחסים בבטלה לשנים שלהם כזוג אוהב, שמכיל אחד את השנייה, שמבלה ביחד, חי יחד. למה מתחילים לספור את שנות הזוגיות רק מהרגע שנישאו? בכזאת קלות מבטלים את כל שנות האהבה שקדמו לחופה? באיזו זכות, מזלזלים ברגשות שלהם עצמם?
לא, האהבה מתממשת רק לאחר הטקס... שטויות. האהבה קיימת מהרגע הראשון, ואין נייר שיוכל לגרום לה להיות "יותר גדולה", אלא מאשר בני הזוג בעצמם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
