היום אבא ואני נפגשנו אחרי חודש וחצי מאז הפעם הקודמת, כשהיה לי יום הולדת. ישבנו בבית קפה יפה שגיליתי בעיר מיותרת, מעלינו עצי תות ובוגונביליה.
ואז קרה אחד הדברים העצובים שראיתי בחיי- אישה שהגיעה עם מכונת הנשמה ניידת כלשהי ישבה לבדה וראתה האח הגדול באייפון שלה. לפתע עבר לידה איש, הניח על שולחנה שתי קופסאות סיגריות מלאות והמשיך ללכת מבלי לעצור. פערתי עיניים אל השולחן הריק שישבנו בו וחשבתי, כמה אומלל יכול להיות בן אדם שחייו תלויים בסכנה שהוא כל כך אוהב.
אבא אמר שבקיץ הוא שוב יטוס לאיים הקאריביים. כמה דקות אחרי זה התווכחנו על זה שהוא לא קונה לי אייפון חדש. לעת גיל 19 הוא החליט ש"פינקתי אותך יותר מידי כשהיית ילדה וזאת הייתה טעות, אני רוצה שתביני שאת צריכה ליטול חלק בדברים שאת רוצה להשיג ואני אעזור לך". מאוד נעלבתי שהוא חושב שלקראת גיל 20 יש לחנך אותי מחדש, ועוד יותר העליב אותי שקיבלתי ממנו את הרושם שהוא "פינק אותי יתר על המידה" ושבדיעבד, זה היה אופן גידול "לא טוב". אמרתי לו שאני ממש לא מסכימה איתו. אמנם כילדה ההורים שלי העריפו עליי בגדים וטיסות לחו"ל (ואהבה כמובן), אבל זה ממש לא הפך אותי לבן אדם מפונק. אני בהחלט לא חושבת שכל דבר מגיע לי ושכסף נופל מהשמיים. אני מתמודדת מגיל קטן עם מצבים מורכבים שאנשים גדולים ממני לא ידעו כיצד לתפקד בהם. עבדתי בהרבה עבודות בשנים שלפני הצבא, אני יודעת לחסוך את הכסף שלי, ואני ממש, אבל ממש, מבקשת ממנו משהו פעם בשנה. ואני באמת חושבת שפעם בשנה מותר לי לבקש משהו שעולה כמה אלפי שקלים. במיוחד כשהוא כבר לא משלם על פסיכולוגית, שיעורים פרטיים ואקדמיה (ועל האחרון נאמר- חבל). לא הבנתי למה הוא חושב שהזמן בו אני "מרוויחה" 430 שקלים בחודש, הוא זמן טוב לקיצוצים (שהתחילו בעצם כבר לפני 6 שנים).

לא אישרו לי לגשת למבחנים לפיקוד. מחר מבדקים לקצונה. קודם כל לצאת מאיפה שאני נמצאת, ואחר כך להחליט אם אני באמת רוצה את זה. בנתיים, אני לא משקיעה מספיק. העצלנות מהשטן

12.7, 22:55

ובעצם, הכי כאב היה כשהוא אמר שהוא יודע שהיחסים שלי איתו הם לא כמו היחסים שלי עם אמא, ושזה כואב לו אבל הוא השלים עם זה. היה לי קשה לא לבכות, אבל כאן שנינו נפלנו עוד לפני כמה שנים, כשמי שהיה צריך להחזיק את שנינו זה בעיקר  הוא. אני בסדר גמור עם היחסים שלנו היום, אבל הלוואי ולא הייתי "נותנת לי לנשק את הראש שלך כל פעם שאת נכנסת לאוטו".

מחר אני בבה"ד. שבירת שיגרה