RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2010
אז כתבת לי שאת אוהבת אותי .
באותו הרגע חשתי מן צריבה ענקית כזו בלב.
את אוהבת אותי אבל רוצה לנתק את הקשר, את פוחדת שאני אעזוב אותך אז את קמה והולכת לפניי .
את היית כל עולמי באותו הזמן, זה היה את ואני ביחד, אין דבר כזה כל אחת לחוד .
הכל פתאום נהיה נורא מטושטש ומבולגן אבל דבר אחד היה ברור - אני לא מוותרת .
אחרי שסיימתי לקרוא את המכתב שלך כשהדמעות לא מפסיקות לרדת, עזבתי את הקן והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלך ..
התקשרתי אלייך, פעם ראשונה, לא ענית
המשכתי ללכת, אני לא מתכוונת לוותר על הקשר שלנו בגלל פאקינג צבא .
התקשרתי שוב, ענית לי , בוכה ..
"את בבית , נכון ? "
"כן .."
"תישארי שם, אל תלכי, 5 דקות אני אצלך"
הגעתי אלייך הרבה יותר מהר ממה שחשבתי , אבא שלך היה בבית, שמעתי אותו מקלל את הטלויזיה, ברצלונה מול קבוצה כלשהיא ..
עצרתי לפני הכניסה וניסיתי להירגע, ניגבתי את הדמעות ואז דפקתי, "פתוח!" אבא שלך צעק לי .. נכנסתי, בלי להסתכל עליו, הוא היה רואה את העיניים הנפוחות שהיו לי ואת הלחיים האדומות ..
"אוו שלום לך" הוא אמר לי
"היי .."
"מה שלומך מתוקה ? כנסי כנסי "
"בסדר , מאיתך ? "
"מעולה, רואה משחק .. רוצה להצטרף ? יש הרבה גרעינים "
- "אבא די, עזוב אותה! בואי .."
התערבת באמצע השיחה ..
הדרך מהכניסה של הבית לחדר שלך היא בדיוק 5 צעדים וחצי, זה הרגיש כמו נצח, כאילו הרצפה לא רוצה להיגמר ..
נכנסתי, סגרתי את הדלת, נעמדת מולי .. במשך דקה שלמה הסתכלת עליי, בוכה ..
התקרבת אליי , ניגבת לי את הדמעות וחיבקת אותי .
ברגע הזה שתינו נשברנו .. התחלנו לבכות בלי מעצורים .. החיבוק היה נצחי ולא נגמר . אף אחת לא רצתה לשחרר ...
באותו הערב דיברנו המון, הייתי אצלך שעות .. אני חושבת שאבא שלך הרגיש שמשהו לא בסדר ..
הסתגרנו בחדר שעות על גבי שעות, בוכות, מדברות, צוחקות מידי פעם ..
בעיקר אוהבות ולא מוכנות לוותר .
"זה נראלך הגיוני שננתק את הקשר בגלל שעוד חצי שנה אני מתגייסת ? "
"כן. אני לא רוצה שתעזבי אותי . את הבנאדם היחידי שאני עוד יכולה לחייך כשאני איתו, לשמוח, לראות, לאהוב, לחיות ..."
"אהובה שלי, את הבנאדם שהכי קרוב אליי, חבל על הזמן שלך, אני לא אוותר עלייך . מעולם לא התכוונתי לוותר "
"אבל .. הצבא .. הוא יקח אותך ממני .. זה לא יהיה כמו שזה עכשיו .. אני לא רוצה להיפגע .. פשוט תלכי "
לפני שהלכתי אמרתי לך דבר אחד - "נכנסתי לחיים שלך בלי שום כוונה ללכת, לא משנה כמה תנסי לגרש אותי, אני פה, ואני לא הולכת"
עם כל הכאב והקושי והבכי והעיינים האדומות והנפוחות, הציץ לו חיוך .. גרמת לי להרגיש כאילו נתתי לך את הדבר שהכי רצית .
כשהלכתי, השעה הייתה בערך 2 .. ביקשתי ממך לא ללוות אותי, היה קר בחוץ ואת לא הרגשת טוב, לא רציתי שתיהיי חולה ..
את כיבדת את הבקשה שלי וליווית אותי רק עד המדרגות של הבית , נתת לי נשיקה וחיבוק וביקשת שאשלח סמס כשאגיע הביתה .
הרוחות נרגעו , אפשר לנשום לרווחה ....
אף אחת לא הולכת לוותר על השנייה בכזו קלות. חברות כזו נדיר למצוא היום.
היא הבינה שהצבא זה לא מה שיפריד בנינו, זה כולה צבא, נעבור גם את זה, שטויות, באמת שזה שטויות .
באותו הסופ"ש אחרי יציאה ממש כייפית עם הבנות, אחרי שכל אחת הלכה לדרכה, הייתי בדרך הביתה כשקיבלתי ממך את הסמס .
כתבת לי ש "אם אחת מאיתנו הייתה בן, תכלס כבר ממזמן היינו ביחד :)
אוהבת אותך כלכך, נשבעת . לילה טוב 3> "
מאותו הרגע, ידעתי שהקשר שלנו הולך להיות הרבה מעבר ל'חברות טובות' .
וגם את .. בעצם את הראשונה שידעת, אף פעם לא שכחת ותמיד דאגת להזכיר לי ש "אני זו ששלחתי לך את ההודעה , אני ידעתי ראשונה :) " .
| |
ישרא בלוג - החיים זה כאן
" לא בא ממשפחה מאושרת, שכולם רק מחייכים
לא בא מבית אוהב, שכולם תמיד תומכים
לא בא ממקום גדול וחשוב .
לא בא ממשפחה מהורהרת, שכולם לא בטוחים
לא בא מבית הרוס, שכולם רק נפרדים
לא בא ממקום קשה ועצוב ,
בא מעפר,
ולעפר יום אחד אשוב "
בלוג חדש, פוסט ראשון ..
מקום טוב לספר את הסיפור שלי,
בלי לקצר, בלי להשמיט פרטים, בלי לשנות .. להיעזר בכם .
לכתוב מה שבא לי, בלי לפחד מאף אחד .
(כמובן שבאיזה שהוא אופן 'בלי לפחד מאף אחד' ציני למדי, אחרת לא הייתי פותחת בלוג אנונימי )
מקום שיהיה לי טוב להגיע אליו ולפתוח את הלב
לפתוח את הלב בלי לפחד שיגידו לי 'את לא שייכת לכאן, תעזבי'
לפתוח את הלב בלי לדאוג מה יהיה עכשיו
לפתוח את הלב ולקבל בחזרה את האהבה שאתן .
הכל התחיל כשהגעת לשומר הצעיר .
נראית לי מישהי מעניינת , לא עוד אחת, לא מישהי רגילה, מישהי עם סיפור חיים מאחורייה, בחורה לעניין כזו ..
לא עברו כמה שעות והנה, התחברנו.. לא התפלאתי האמת .
אנחנו אוהבות את אותה המוזיקה, אותן להקות, אנחנו אוהבות לעשות את אותן דברים, ישלנו כמעט אותו טעם באנשים,
כשאני אמרתי משהו את השלמת אותי ולהפך . אפילו הבעיות במשפחה היו אותו דבר, אצלי ואצלך .
הנה נוצרה לה חברות מדהימה, חברות אמיתית .
זה באמת היה ככה, באמת הרגיש ככה .. היינו החברות הכי טובות .
כל הזמן היינו ביחד, חלקנו את אותו הזמן, את אותם החברים, אותה המוזיקה, אותו הבית, אותם החיים .
כל מה ששלי היה שלך ולהפך .
אף אחד בעולם לא יכל עלינו . (לא שמישהו בכלל ניסה ...)
כשהשם שלי עלה בלי לחשוב בכלל פעמיים שלך עלה בצורה אוטומטית ולהפך
כשאני הגעתי למקום כלשהוא השאלה הראשונה שהיו שואלים אותי היא 'איפה את ?' ושוב - להפך .
את השלמת אותי ואני השלמתי אותך . ככה זה תמיד היה. מאז אותו היום שהכרנו ..
אחרי חצי שנה בערך התחילו להגיע אליי מכתבים מהצבא .. הגיע הזמן .. עוד מעט ישלי 18, הצבא התעורר
זה הדבר שממנו הכי פחדת . תמיד אמרת לי "את לא מתגייסת, אל תחשבי על זה בכלל" , "את נשארת פה איתי" , "את לא עוזבת אותי" .
ותמיד עניתי לך שאת לחוצה מידי, שאין לך מה לדאוג כי "זה רק צבא", אני לא נעלמת, אני עדיין פה ..
אמנם לא אהיה פה במהלך השבוע אבל אהיה פה בסופשים , ובכלל , מעבר לזה, אין לי פרופיל קרבי אז ככה שבכלל אין לך מה לדאוג.
ואת עדיין, עקשנית, כמו שרק את יכולה להיות, פוחדת, חוששת, לא רוצה שאתגייס .
לא ידעתי שמאחורי המילים "את לא עוזבת אותי" עומד משהו כלכך כבד ....
כשהבנת שאין מצב כזה שאני לא מתגייסת כתבת לי מכתב .
הבאת לי אותו מיד אחרי הפעולה והלכת הביתה ..
העדפתי לקרוא את המכתב בקן מאשר בבית, היה שקט שם , רק הקומונרים ועוד שני אנשים ..
התיישבתי בחדר גו"ב , על הספה הלבנה שהייתה קרועה במקצת , הפעלתי את האמפי, עם השירים שאנחנו אוהבות והתחלתי לקרוא את מה שכתבת לי .
שברת לי את הלב . פשוט כמשמעו ...
כתבת לי ש "אני מאושרת עכשיו, כשאני איתך, ומה יהיה כשתתגיסיי ?"
כתבת לי ש "אמרתי לעצמי שאני לא מפתחת קשרים כאלה עם אנשים, כי הם יעזבו אותי, כמו שהם עשו עד עכשיו"
כתבת לי ש "את לא יכולה ללכת ולעזוב אותי"
כתבת לי ש "את לא יכולה להיות כמו שאר האנשים, את לא כמוהם, את שונה"
כתבת לי שאת רוצה שאני אשאר איתך .
כתבת לי ש "אני מעדיפה לנתק את הקשר עכשיו, שלא יהיה מאוחר מידי ואני לא אעמוד בזה"
כתבת לי ש "את הבנאדם היחידי שאיתו אני מרשה לעצמי להיות איך שבאלי "
כתבת לי שאת אוהבת אותי .
אני נאלצת להפסיק את הכתיבה, הבוס התקשר .. מישהו בעבודה הלך הביתה והוא צריך מחליף, אני היחידה שענתה .
נמאס מהעבודה הזו, כבר 4 חודשים באותו המקום .. לא חשוב, ימים אחרונים שם ..
אמשיך לכתוב בטח מאוחר יותר בלילה .
ערב טוב ,
Adore .
| |
|  כינוי:
Adore מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
