...והבלוגרית הזאת היא אני.

למה אני תמיד נשארת בבית?

למה אני הנדפקת, אני המשתעממת, אני זאת שלא עושה כלום?

אני החסרת חיים שלא הולכת לרוק עצמאות ולא הולכת לשום מקום כי כולם סביבה דפוקים. או שהיא דפוקה, אבל מה זה משנה בעצם. אני בכל מקרה פה, ולא במקום אחר.

אני לא אהיה בסתם איזה מקום בת"א עם אנשים שאני לא באמת אוהבת. אני לא אהיה בשום מנגל. אני לא אראה אסקימו לימון עם חבורת בנים מעצבנים.

תמיד דופקים אותי, ובגלל זה אני פה עכשיו. לא לבד פה, אבל מרגישה לבד. אמא ששה לראות את הטקס בהר הרצל, אני רוצה להיות בכל מקום רק לא כאן.

טוב אולי לא בכל מקום. אבל להיות בהופעת רוק מוקפת בחברים טובים ולא מעפנים כמו האמיתיים שלי נשמע לי הרבה יותר טוב מזה. אבל הם מעפנים, כולם כאן ירושלמים מסריחים שלא עושים כלום. דיי, נמאס לי. נמאס לי להיות פה, נמאס לי מהאנשים סביבי, נמאס לי שנכפים עלי חוסר חיים ובדידות בלי שאני אשלוט בזה.

נמאס לי.

[פורסם ללא עריכה]