אני לא לגמרי בטוחה למה אני עצבנית עליו עכשיו. כלומר, זה לא שהוא עשה משהו עד כדי כך רע, סך הכל קבע עם חבר שלו ולא היה מוכן ומזומן לשליחות בשבילי. אני מרגישה שלא איכפת לו, אבל זה בטח לא מוצדק, אני רואה ממש בראשי שיחה איתו שבו אעלה את זה ושוב ארגיש דבילית על זה שאני מרגישה רע. כל הנסיעה הביתה הייתי עצבנית עליו אחרי שצלצל אליי כשהייתי באוטובוס, שלחתי כמה הודעות אבל הוא לא ממש קלט את המסר, הוא בטח לא מרגיש שהוא עשה איזשהו משהו רע. לפעמים אני מרגישה שהוא בקושי מבין אותי בכלל.
אולי אני איפושהו עצבנית עליו בגלל התגובה הדבילית שלו לזה שאמרתי לו שנהניתי בביגור. כבר מזמן נהיה לי ברור שהוא כל כך מנותק ולא קשור לחלק הזה של החיים שלי- לכנסים, לבאפי, לגיקים, כל העולם הזה. הוא דאג להבהיר את זה כשהוא פלט שהמחזמר של באפי אידיוטי, ודאג לציין בהזדמנויות רבות ש"זו סתם סדרת טלוויזיה" ובכך לגרום לי להרגיש אידיוטית בעצמי. הוא יותר מדי "ירושלמי" בשביל דברים כאלה, אפילו שאני יודעת שאי שם בפנים הוא גיק במסווה, עמוק עמוק עמוק בפנים.
מחר, כלומר כבר היום, אנחנו אמורים לצאת לנו לטיול, רק שנינו. בחיי, הוא לגמרי הוריד לי את החשק, וכאילו מה הוא כבר עשה. לא הספקתי לארוז, בטח אזרוק כמה דברים אל התיק הלא-מתאים-לטיול-שכזה שלי בבוקר, ואדבר איתו בטלפון באדישות. זה הכלי שלי להתמודד כשאני מרגישה שאני לא מקבלת את היחס הראוי לי לדעתי- אדישות. "תעשה מה שאתה רוצה"- אמא שלי כבר יודעת שכשאני אומרת לה את זה אני עצבנית עליה ואין לי כוח להתמודד עם המצב, הוא לא מכיר אותי כל כך טוב. לא אבטל את הטיול או משהו, אני בכל זאת רוצה לצאת, רק אבוא אליו בהרבה פחות התלהבות ממה שהייתה לי קודם.
מרגישה דבילית על זה שאני מרגישה רע. כי תכל'ס הוא לא עשה לי דבר נורא או משהו, והוא אוהב אותי והכל, אבל אני הרי רגישה וככה אני ועקב כך אנשים שחשובים לי לא צריכים להתאמץ בשיט כדי לפגוע בי. הוא הגיע כל כך קרוב אלי, נכנס כל כך עמוק אל תוך ליבי, ולכן הוא מסוגל לפגוע בי כל כך בקלות בלי שהוא בכלל חושב על להתכוון לכך. אני נהיית moody, מרגישה ילדותית, ולא יודעת אם לכעוס עליו או פשוט להוריד שוב את הביטחון העצמי ולכעוס על עצמי. קשה לי לכעוס עליו לאורך זמן כי הוא יודע לפייס אותי וכי קשה לכעוס על מישהו שאוהבים כל כך, אבל עדיין... משו מציק.
זהו, רק רציתי לסדר קצת בלאגן בראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
