...והבלוגרית הזאת היא אני.

אוף. משעמם לי. משעמם לי בחיים, משעמם לי ממה שקורה. "אז מה חדש?" "כלום". שום דבר מעניין לא ייקרה לי. לא בי"א, זו שנה עמוסה מדי בשביל דברים מעניינים באמת. אין זמן לחיים כשיש בגרות במתמטיקה עוד חודש וכל החברות שלך יותר עמוסות בלימודים ממך. מצד שני כשקורה לי משהו מעניין, ואני מרגישה מעניינת, אז אני מרגישה מעניינת מדי. לפעמים קורים לי דברים מעניינים במיוחד, שאני לא יכולה לספר סתם ככה לחברות. אני מחכה שזה "ייעלה", אבל כמובן שזה אף פעם לא עולה. אז לפעמים אני כותבת בבלוג.

נשארו לי לעשות מבחנים עוד באנגלית (קל יחסית ולא צריך להתכונן, אין ממש מה להתכונן), סוציולוגיה (לשבת על זה שעה-שעתיים ככה יום לפני), ספרות (להקדיש לזה יום שלם לפני- שזה יום שבת, אז יהיה לי זמן), מתמטיקה (חרישה אינסופית ושימוש בכימיקלים לשיפור הריכוז. לא סמים, המון שוקולד ורדבול), והיסטוריה-הנדחה-הנצחי (שישי-שבת שלמים של חרישה חזקה. סיימנו כבר את רוב החומר של י"א, יש המון מה ללמוד). אחרי זה בגרויות, מהם אנגלית זה לשמור בעיקר על ריכוז, ומתמטיקה זה המון עומס, המון למידה, והמון תרגול.

היום הוא סאבאת הYule, ההיפוך החורפי. זהו היפוך החורף, היום הקצר ביותר בשנה. זה יום שמייצג שינויים, התחלות חדשות, מכאן הימים מתחילים להתארך, והאור גובר על החושך. זה הזמן להיזכר שיש שם אור, גם אם לפעמים הוא נעלם זמנית, הוא קיים. את החג "חגגתי" במספרה, פרטים בהמשך. אני אוהבת את החגים הוויקאניםJ.

הנה, שמתי סמיילי של וורד. נראה אם הוא יעבוד לי. JLK.

הלכתי היום למועדון הנוער. יש שם מערכת תופים מגניבה, ואני רוצה להתאמן שם, כי אין הרבה טעם ללמוד תופים בלי להתאמן על מערכת אמיתית- ולא רק על משטח האימון שקניתי. המורה שלי אומר שצריך להתאמן המון-המון, כמה שיותר. שאלתי אותו כמה בערך, והוא אמר לי שמשהו כמו 6 שעות ביום. כן, בטח. אבל תופים זה כיף, אשמח לנגן בהם "כמה שיותר". ניגנתי היום שעה, זה מגניב, אפילו שאני לא יודעת באמת לעשות כ"כ הרבה דברים, עם הזמן.

וזהו. יבש לי בחיים מצד אחד, ומצד שני אין לי זמן לכלום. אז כשאין לי זמן לכלום אני נכנסת לישראבלוג וקוראת על חיים של אחרים. לפעמים לוחצת על בלוג אקראי ורואה מה יוצא, לפעמים נכנסת לפי הפוסטים החדשים בדף הבית, לפעמים מגיעה לבלוגים דרך בלוגים אחרים. יש פעמים שאני נכנסת לבלוג ורק מסתכלת קצת על הרשימות והכפתורים בצד, יש פעמים שאני סתם בודקת משהו ספיציפי או קוראת משהו קטן, ויש פעמים שאני קוראת את כל הבלוג, אפילו מתחילתו עד סופו (או מסופו עד תחילתו). מדי פעם אני גם משאירה תגובה, שיידעו שהייתי שם. זה דיי ממכר, וגורם לי לתהות על קנקנם של הקוראים אותי. אני לא יכולה לדעת כמה כאלה יש, או אם בכלל יש לי מנויים, אבל אני חושבת לעצמי שאולי יש שם אנשים שקוראים את מה שאני כותבת כאן מתוכי, אולי מזדהים, אולי נהנים מהקריאה, אולי אפילו חושבים על זה קצת. קהל היעד שלי היה תמיד "הקורא האנונימי"- אנשים שאני לא מכירה, שנכנסים סתם ככה לאיזה פוסט, או במקרה הטוב יותר קוראים אותי קבוע, רואים דברים דרך החלון הקטן הזה לעולמי, ולפעמים, פעם בכמה זמן, אולי אפילו מגיבים. כמובן שכל סוג אחר של קוראים מקובל עלי לחלוטין, חוץ מסוג אחד- אנשים שמכירים אותי מהביצפר. אלו אנשים שאני מאוד לא רוצה שייקראו את הבלוג שלי. אני מאוד דואגת שאנשים מהשכבה לא ייכנסו לבלוג, ומקווה שאם מישהו מהשכבה באמת יימצא את הבלוג שלי מתישהו- הוא יכבד אותי ולא ייקרא, אולי יסתכל קצת בכפתורים שלי כי הם יפים (מה, לא?), ואז ייצא. מקווה.

מה עוד? אני צריכה לראות פרק של אנג'ל שהורדתי בעמל רב. אני צריכה לעצב את החדר שלי, מתישהו. אני צריכה לעשות סדר בארון שלי. נמאס לי כבר מהבגדים הסולידיים האלה של החורף. בקיץ לבשתי כל מיני צבעים, עם הדפסים שונים, גופיות שמראות מה שצריך ומסתירות מה שלא, שהשיער שלי נראה נהדר עליהם. עכשיו אני לובשת כל יום חולצה חלקה כלשהי שאני לא אוהבת, עליה איזה סוודר סולידי, ועליהם את אותו מעיל ירוק גדול שמשמין אותי. בימים של ספורט זה בכלל טריינינג, ומטריינינגים נשבר לי כבר, רוצה ללבוש ג'ינסים. את השיער שלי בכלל שנאתי, הוא שיעמם אותי. רציתי לעשות פסים כלשהם, אולי כחולים, שלא יהיה אפשר להתעלם מהם (הפרק של השבוע של עמוק באדמה נתן לי השראה). כתוצאה מכך, היום (יום קצר מאוד) הלכתי למספרה, ועשיתי קצת פסים בצבע נחושת, וגם קצוות ופן. אני חושבת שאולי לא ממש רואים את זה, וזה דיי רגיל- לא הדבר האנטי-סולידי שרציתי לעשות. נראה מה אנשים יגידו, פעם הבאה אני אעשה כחולJ.

בדרך הביתה קפצתי לעיר עם 5 השקלים שנשארו לי בארנק, והסתכלתי בחנויות בגדים- לראות מה יש להם להציע. אני רוצה להתלבש מעניין יותר. על המעיל הגדול אני לא יכולה לוותר, הביצפר הארור שלי קפוא- במיוחד בימים שאני לומדת עד 4 פלוס, כשכבר לא טורחים להפעיל את ההסקות, שגם ככה לא עוזרות עד כדי כך. ממה שראיתי הבגדים שם לא עד כדי כך שונים ממה שיש לי בארון, אבל הם חדשים ושלי כבר לא חדשים. אני רוצה רענון בארון. בטח אסדר את הארון בהזדמנות (חח, "בהזדמנות" זו מילה גדולה...) ואז אסחב את אמא לעיר.

תראו אותי. כמה זמן כבר אני על המחשב היום. העיקר לא להתעסק במתמטיקה, זה לא מעודד לשבת מול ערימת תרגילים שאני לא מצליחה לפתור, ואני אף פעם לא אבין למה אני לא מצליחה לפתור אותם. כמה שאני מחכה כבר ל-27 בינואר, להפטר מזה כבר. לשרוד את זה, איכשהו. אחרי הבגרות חורף, בבגרות הקיץ, תהיה לנו הבגרות הכי קלה- השאלון המשותף עם 3 יחידות. אחרי הבגרות של החורף אני אנוח קצת. בינתיים אני לא נחה, אני מתעסקת במתמטיקה, עד כדי כך שנראה לפעמים שזה הדבר היחידי שאני מתעסקת בו, ואחרי הכל זה רק עוד מקצוע, אפילו לא הכי רציני שלי- באנגלית ובמדעי החברה יש לי יותר יחידות (5) ואני משקיעה הרבה פחות. אולי זה בגלל שמתמ' הוא המקצוע היחיד (חוץ מספורט שלא נחשב) שאני פשוט לא מצליחה בו, כמה שאני משקיעה. אני מעוצבנת מתנ"ך כי זה סתם שטויות אבל משקיעה בזה כמה שצריך ולכן מצליחה. אזרחות אני מתעבת אבל יש לי ציונים טובים כי אני לומדת למבחנים. היסטוריה זה אולי קשה אבל בתכל'ס זה מעניין איך שהמורה שלי מדבר על זה, ועם מספיק חרישה אינטנסיבית אני מצליחה בזה. מתמטיקה פשוט לא הולך לי.

מצטערת שאני מדברת על מתמ' כ"כ הרבה בבלוג, הקדשתי לזה כבר רשומה לא מזמן, פשוט זה מטריד אותי הרבה. עוד חודש יעבור לי, עוד מעט.

עוד חודש. אימא'לה.

אושרתי לטבעת "התואמים" אתמול. התיאור של אנשים ששייכים לטבעת הזאת היא "האנשים הפשוטים, שמחייכים לרוב אבל נכנסים לדיכאון יותר מדי פעמים. אוהבים רוק אבל לא מתלבשים שחור, לא שמים ניטים וכו', אנשים שמרגישים בודדים אבל יש להם חברים". זה דיי מתאר אותי. דיי מזמן ביקשתי להצטרף גם לצמחונות וטבעונות וטבעת הבאפיפריקס, אבל לא קיבלתי תשובה.

הכינוי הבלוגי שלי הוא "פייה ורודה-שחורה" (דההה). לאחרונה ייצא לי לחשוב על זה קצת, שאולי יש בזה משהו פקצתי לא מכוון, בעיקר בחלק הפייתי והורוד. אני ראיתי פייה כדבר מקסים, לא תינוקי או של פרחות. ורוד הוא לטעמי צבע שהרסו, צבע שאני אוהבת שעבר הסבה לצבע הרשמי של עם הפרחות, וחבל. אולי השחור מאזן את זה קצת. בכל מקרה, אני מקווה שזה לא מתריע אנשים הנכנסים לבלוג, שאנשים לא חושבים שזהו בלוג פקצתי. אני לא פקצה. ולא פריקית. אני משהו באמצע כזה. זהו, זו הייתה סתם הבהרה. בבלוג 38019 תוכלו למצוא סתם פייה ורודה, לא שחורה, אתם מוזמנים להשוות. במקור, אגב, חשבתי על "פייה אפורה-סגולה", עוד בתקופה שכתבתי את הבלוג בתפוז, כשרציתי לכתוב דברים אישיים ויותר מדי תפוזניקים שאני מכירה קראו את הבלוג שלי. רציתי לפתוח בלוג בישרא, לכתוב שם את הדברים האישיים. אז בסופו של דבר באמת פתחתי בלוג בישרא (דההה נאמבר 2), במקום ההוא. אני חושבת שורודה-שחורה זה הרבה יותר אני מאפורה-סגולה.

אני יכולה להמשיך לכתוב עוד הרבה. לשפוך. זה עושה לי טוב לקרוא את הכל, אפילו שזה כבר ממש ארוך ואני לא יודעת אם מישהו בכלל יטרח לקרוא את זה. כולם אומרים שהם כותבים בשביל עצמם, אז הנה, אני עושה את זה באמת.

עד לפעם הבאה, שאולי תהיה פוסט אמיתי ומסודר יותר.

הפייה.