אתמול עשיתי משמרת במדא והיה טוב חוץ מזה שהנהג לא לטעמי.. חסר סבלנות וטאקט לחולים ומקלל המון וקיצר לא הטיפוס שאבחר לעשות איתו משמרות.
אחת הבנות שהייתה איתי בקורס חובשים התאשפזה בקרדיולוגיה השבוע כנראה בגלל דלקת בקרום הלב. ואתמול הכנתי לה מרק בעשר בלילה והבאתי לה וגם הקפצתי אותה לבית שלה שתתקלח. (אנחנו לא ממש בקשר אבל יש לנו קבוצה בווטסאפ של כל מי שהיה בקורס וחשבתי להביע קצת תמיכה ולעזור)
דיברתי איתה גם על עבודה בתור חובשת מלווה בטיולים והיא עשתה לי חשק לזה. ופתאום קיבלתי חשק לעבודה וחברים ואמרתי לעצמי זה לא הולך ביחד עם הרעבה וכשחזרתי הביתה אכלתי אבטיח ומרק למרות שזה מעבר למה שהקצבתי לעצמי רק כי היה לי פרץ של לעשות משו ותקווה לעתיד. ואז גם אכלתי שוקולד..
מיד שנאתי תצמי ופחדתי שהרסתי הכל . גם הבטן קצת התנפחה כי היא לא רגילה לאוכל ממש (ארוחה אחרונה היתה בליל הסדר) וקיצר נתקפתי חרדה קצת אבל למזלי בבוקר המשלשלים עשו את עבודתם והורידו תנפיחו והרגיעו אותי קצת..
הסתכלתי קצת על עבודות ומשרות ודמיינתי תצמי נורמלית כמו כולם . אבל אז ישר פסלתי את זה כי זה יותר מדי בשבילי. העתיד היחידי שיש לי זה בלפשל ולהרוס כל דבר.
אה וגם קיבלתי מחזור שעד כמה שזה טיפשי אני מבואסת ממנו כי זה כאילו אומר שאני לא רזה מספיק (ככה מתפרש אצלי)
ו
אם חסרה טיפשות גם ברגע של השפעה מכדורי שינה קניתי באינטרנט חגורה כזאת שמחטבת את הבטן באמצעות פולסים חשמליים ועלתה לא פחות מ450 שח (wtf!!) בבוקר הגיע שליח והרגשתי מפגרת שקניתי את זה .
בכלל אני קולטת כמה אני מופרעת רק מכמות הכסף שהוצאתי על מוצרי הרזיה למיניהם.
ניסיתי תחגורה וזה לא מתאים לגוף שלי כלכך כי עצמות האגן מפריעות שהחגורה תגע בבטן. בכל מקרה אם אני מצמידה את זה עם הידיים אז הפולסים כן מגיעים לבטן וזאת הרגשה מוזרה.
אולי אתם חושבים שזה מפגר אבל באמת זה החלק שהכי מפריע לי לא משנה כמה ארד יש לי בטן מעצבנת .
אני מרגישה אשמה על כמות הכסף שאני מבזבזת בכללי. מרגישה רע להסתכל על הארון שלי שמלא בכדים ועל כמות הנעליים שיש לי ועל זה שאני מבזבזת די הרבה כי זה איכשהו מרגיע אותי או מעסיק.. מרגישה רע ואשמה כי אני יודעת שיש אנשים שאין להם ואני שונאת תצמי על זה שאני ככה זורקת כסף .
כבר שבוע לא תלשתי שיערות וזה בערך הדבר היחידי הטוב שיש לי. אם אתמיד בזה אז אני אפנק תצמי בקעקוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird