אמא לפני ארבעה ימים החליטה שהיא נועלת את המטבח כדי שלא יהיו לי בולמוסים.
אבל כל מה שאני מסכימה לאכול בלי להקיא זה ירקות ותפוחים.
אז על זה אני מתקיימת בימים האחרונים.
ואתמול, למרות שראיתי עליה במשקל הלכתי לאכול עגבניות שרי.
ובעלה של אמא שלי שאני ממש שונאת פשוט קם לנעול תמטבח באמצע ביס שלי.
ושניהם בחנו אותי איך קמתי לחתוך לי פלפל בנוסף לעגבניות
כאילו אני איזו בהמה שמנה וכמה אני אוכלת.
ואז הוא כזה "טוב אני נועל"
כששניהם יושבים שם וכל העניין היה לנעול כדי למנוע בולמוסים כשאני לבד בבית או בלילות.
ואז קמתי בכעס ובלי לסיים את האוכל..
כעבור שעה ניסיתי להלחם באגו וקמתי לסיים את הירקות וראיתי שהשאירו לי את הצלחת ועוד תפוח ליד והדלת של המטבח סגורה והוא יושב שם.
הרגשתי כמו כלב פשוט
שמשאירים לו אוכל בחוץ
מושפלת ושמנה שאסור לה לאכול..שהיא כל כך שמנה שצריכים לנעול לה את המטבח כדי שלא תתנפל על האוכל
ממש כמו כלב שנועלים אותו בחוץ וזורקים לו צלחת אןכל
בכיתי בכיתי ולקחתי כדור שמרדים לאיזה 16 שעות כי לא רציתי להתמודד
בבוקר אכלתי מלפפון ועגבניה, שוב המבט הזה שלו (והוא כל הזמן יושב שם כל היום יושב שם כאילו יאללה תמצא חיים, בלי קשר להסכם הוא תמיד נמצא בבית ואני שונאת את הנוכחות שלו)
ואז אכלתי גם תפוח ויוגורטדיאט
וכשלקחתי את זה לאכול בסלון ועברתי לידו הוא ממש בחן את הצלחת לראות מה לקחתי וישר קם למטבח ופתח את המקרר ושמעתי סירים מרשרשים כאילו הוא בודק שלא לקחתי אוכל.
אני פשוט שונאת אותו ובאותו רגע כל מה שזה גרם זה שאני לא ארצה לאכול יותר.
אז לא אכלתי ויצאתי להליכה של ארבע שעות
וכבר ממש לא בראש של להחלים כמו שהייתי ביום חמישי
כל מה שבא לי זה לרדת
נמאס לי מהמצברוח הלא מאוזן, שפתאום אני בהיי ואופטימית ונחושה ופתאום נפילות קיצוניות כמו אלו ואני לא רוצה לשמוע מאף אחד ולא רוצה בכלל להבריא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird