אז אני כבר בטיפול כמעט חודשיים עם מטפלת ממש חמודה שנקשרתי אליה.
היא בריטית וזה ממש כיף לי שהיא מדברת אנגלית כי אני הרבה יותר מתחברת לשפה הזאת.
מבחינת האוכל עברתי הרבה..
נגמלתי מהמשלשלים והבאתי את כל מה שהיה לי לפסיכולוגית.
הפסקתי עם ההקאות אבל הבולמוסים נמשכים מדי פעם מה שגרם לעלייה מאוד מהירה במשקל.
בחודש וחצי עליתי 10 קילו.
בחודשיים עליתי כבר 13.
הייתי 42 עכשיו אני 55.
כן משקל תקין ואפילו הנמוך של התקין אבל מרגישה נורא.
אני לא רגילה למשקל הזה. בערך 4 שנים לא הייתי מעל משקל 50
וכלכך קשה לי שבגדים פתאום לא עולים עלי ואני נורא מתגעגעת לאיך שהייתי נראית קודם ושכל העצמות בלטו לי והרגשתי קלילה יותר.
מדהים איך תוך חצי שנה ההפרעה השתלטה עלי חזק.
אני כבר רשומה לאוניברסיטה ואלמד שלושה ימים בשבוע.
כבר יש לי דירה ואעבור לשם באוקטובר.
אני פשוט מקווה שאצליח להרגיש קצת יותר בנוח בגוף הזה.. זה בלתי נסבל..
מחר טבה לאמסטרדם וקצת לחוצה מזה
מקווה שיעבור בסדר..
עברתי המון ואני אעבור גם את זה
פתחתי את עניין הטראומה שעברתי עם המטפלת והיא הרבה יותר אמפאטית מכל מי שאי פעם דיברתי איתו.
זה נחמד ומלחיץ בו זמנית שהיא כל כך מקסימה.
נחמד כי סוף סוף יש לי עם מי לדבר
ומלחיץ כי אני נורא מפחדת להקשר. אני כבר עכשיו מרגישה איך אני נהיית תלותית ואיך אני מתחילה לחשוב באובססיביות על הקשר איתה והאם אכפת לה ממני וכמה אכפת לה ממני.
אני בטיפול די אינטסיבי של פעמיים בשבוע ושבשבוע האחרון שלוש פעמים.
כשאחיל לימודים בטח זה ירד אבל כרגע הייתי זקוקה לזה כי היום שלי די ריק וההתמודדות כל החודש הייתה קשה.
המשפחה לא הכי מבינה ובכלל אמא ייתה בחול כל אוגוסט וההייתי אצל סבתא שהיא בעצמה זקוקה לתמיכה וזה הקשה עלי מאוד.
מנסה להיות גאה בעצמי שאני נלחמת ושאני לא עושה שטויות כמו לנסות להתאבד (מה שרציתי כמעט כל יום)
אז בינתיים כל בוקר שאני קמה זה הישג..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird