עוד כמה שעות אני קמה לחיים חדשים, מסגרת חדשה, מקום חדש ושיגרה חדשה.
ואני מרגישה בעיקר פחד .
מצד אחד, אני כבר מתה להיות שם, בדירה הזאת עם עוד 23 שותפים, במכינה הקדם צבאית- ירושלמית.
מתה להתחיל מחדש, עם אנשים שיצא לי לחוות אותם בטיולים ובכנסים שהיו לנו במהלך החודשים האחרונים.
הם אנשים טובים, כל אחד מהם זהב! והם כבר מקבלים אותי. אני אבוא והם עם זרועות פתוחות בשבילי.
הפחד הוא שאני לא יודעת מה מצפה לי השנה, אני יודעת שיהיה קשה.
ואם קשה, אז למה אני עושה את זה בת'כלס?
כי אני יודעת, שכמה שיותר קשה, יותר מחשל!
אני אצא חזקה, אני מקווה שאצא כזאת.
שאני אצא משם כמו שאני עכשיו רק יותר חזקה ויותר מודעת לעצמי ולדברים שאני רוצה.
השישי הזה גיליתי מי באמת החברים האמיתיים שלי פה. ובגלל זה אני כבר מתה להתחיל מחדש, עם חברים אחרים. ומי שבאמת חבר שלי כאן, אני אשמור אותו קרוב אלי. מי ששווה אותי אני לא אתרחק ממנו.
אני יודעת שיהיה בסדר, פשוט הולך להיות לי שינוי עצום במשך 10 חודשים.
מעניין מה אני ארצה לעשות כשאני אגיע אחרי שבועיים הביתה, מה יהיה יותר חשוב? שינה, משפחה, חברים, זמן לעצמי. אני מקווה שאצליח לשלב בסופ"ש אחד הכל.
יהיה בסדר, יש בי הרבה התרגשות- ופחד, אבל פחד טוב. פחד שדוחף אותי להתחיל כבר, כמו לקפוץ ישר למים או להסיר פלסטר ממש מהר - פחד טוב 
מהשיט לנאפה, היה גדול!
אני שמחה שניצלתי את הקיץ כמו שצריך, חוויתי מלא! :)
שתהייה לכולם שנה טובה ומלאה בכל הטוב שיש! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
