מין האפלה יעלו הנבחרים כדי לאחד את הממלכה ולהובילה על האור שישה נבחרים שישה דרכים גורל אחד

"אמא" אמרה אמבר והתעפקה לא לפרוץ בבכי "שקט ילדתי הכל היה בסדר"  אמרה האם למרות שידעה שזמנה קרב. אמבר ישבה מול אמה הגוססת במיטתה היאי הייתה מיואשת היא הייתה רק בת 18 ולא ידעה איך להיתמודד עם זה שהיא ואחייה  הקטן אליוט בן ה5 בלבד ישארו יתומים בעולם. למרות שהם היו עניים שחיו בכפר קטן ,הם היו מאושרים. עד שאביהם נהרג בנסיבות מסתוריות ביותר כשאליטו היה רק בן שנה ,ואכשיו אמם חלתה במחלה קשה שהורגת אותה לאט לאט."אמבר" אמרה אמה בקול חלש "לכי בעקבות גורלך ילדתי הוא היה לך לעזר "אמרה והסתכלה על התליון הכסוף שהיה לאמבר.התליון היה עם אמבר מאז שהיא זוכרת את עצמה "מה זאת אומרת " שאלה אמבר " בבוא הזמן את תדעי..תמיד ידענו שאת מיוחדת וכשהוא הופיע ידענו שגורל אחר מחכה לך גורל הנבואה.. " אמבר הייתה בהלם היא לא הבינה דבר " אמא על מה את מדברת? מי זה הוא ול..."   אמא" נכנס אליוט לחדר הקטן הוא קטע את אמבר ,כשדמעות על עינייו הקטנות והכחולות אמבר לקחה אותו אלייה והושיבה אותו אלייה "אני רק רוצה שתדעו שאני אוהבת אותכם מאוד את האור שלי, והאהבה הגדולה שלי" אמרה האם בקול שקט. גברת רדמונט נכנסה לחדר היא הייתה שכנה וחברה טובה של אמם של אמבר ואליוט אישה שמנמנה וחביבה מאוד. "תישמרי לי אליהם" פנתה האם לגברת רדמונט "שקט יקירה שימרי את כוחותיך "  האם רק חייכה והסתכלה בילדייה שפניהם היו אדומות היא לקחה את ידייהם בשארית כוחותייה ואמרה "על תישכחו לעולם מאיפה הגעתם,כי רק כך תצליחו. אני אוהבת אתכם..." לחשה ועצמה את ענייה היא נראתה כל כך שלווה  "אמא אמא" בכה אליוט " ששש אליט אמרה אמבר וחיבקה אותו "הכל היה בסדר" אמרה כשדמעות זולגות מענייה הכחולות כים. "ילדים בוא תצאו ולכו לביתי אמרה הגברת רדמונט מתעפקת לא לפרוץ בבכי .אליוט לא זז ואמבר הרימה אותו בזריזות ויצאה היא לא רצתה שהוא יראה את אמו המתה "ילדים מסכנים" חשבה גברת רדמונט בזמן שניגבה את הדמעות בפנייה .

***

"אבא" צעקה אמילי "מה אכשיו אמילי" ענה לה "אין לי מה ללבוש לנשף המסכות שיתקיים הערב"  אמרה "מה אם כל השמלות שיש לך בארון?" לא! הם כבר ישנות,אבא בוא נלך לקנות שמלה חדשה " אביה רק הזיז את ראשו מצד לצד אבל הוא לא יכול היה לסרב לבתו הקטנה והיפה  "בסדר לכי אם אחד העובדים". אמילי היתה בחורה מפונקת וגחמנית מאוד אך אם זאת היה לה לב זהב והיא הייתה בעלת שער שחור וארוך מאוד וענייה היו בצבע ירוק אביה של אמילי היה אחד האצילים של הממלכה ולכן יכלה להרשות לעצמה הכל.אביה יצא מהחדר ואמילי עמדה מול המראה והיסתכלה על התליון  הכסוף על צווארה היא אהבה אותו מאוד וחייכה אביה אמר לה שהיא קיבלה את התליון מאמה המנוחה ולכן אהבה אותו כל כך ,אמה מתה בזמן לידתה של אמילי ולכן היא לא הכירה אותה ,ואביה הוא לא נשא לעצמו אישה אחרת בטענה שאיזבל היא האישה היחידה שהוא יאהב כל חיו.תקתוק בדלת קטע את מחשבותייה של אמילי "גברתי אמר אחד העובדים "אביך אמר לי ללוות אותך לקניותיך הודיעי לי כשאת מוכנה"אני מוכנה הבא נצא "אמרה אמילי ויצאה .

***

***

סט היה בדרכו לעיר הגדולה אבלון. כאשר עבר כמה נערות הביטו לכיוונו וציחקקו הוא היה רגיל ,סט היה בחור יפה תוהר שערו השחור היה קלוע בצמה ארוכה ועינו היו ירקות יפיפיות הוא היה גבוע עם גוף מוצק ושרירי.סט כבר היתרגל שבנות מביטות בו וכמעט מזילות ריר הוא חשב שזה טיפשי מאוד וחשב שאם זה היה בשליטתו הוא היה משנה את המראה שלו לפחות מושך. סט המשיך בדרכו מבלי להיתייחס לנערות הדבר היחיד שעניין אותו כעת היה להגיע לקבר שלה היום זה יום השנה לקבורתה "רוז על תדאגי מותך לא היה לשווא"חשב סט הוא עדיין זכר את הלילה הזה:הם פשוט חטפו אותה ,חיילי המלך והרגו אותה לעניי כל האנשים סט ניסה להילחם אבל ללא הצלחה יתרה,הוא לבד הוא צעק לאנשים שיעזרו לו,שרוז לא עשתה כלום אבל כולם היו אדישים זה היה פשוט נורא .מאותו היום סט איבד את אמונו בבני אדם,הדבר היחיד שענייו אותו זה לנקום את מתה של רוז "דם תחת דם "חשב סט הוא הגביר את קצב הליכתו והחזיק בידו בחוזקה בשרשרת הכסופה שעל צווארו .

***

היילי ישבה על אדן החלון והיסתכלה על השקיעה היפיפיה "היילי  קדימה תילבשי את השמלה שלך ותתחילי להיתארגן הנשף מתחיל בקרוב " היילי תיעבה מסיבות ודברים מהסוג הזה אבל אמה תמיד אילצה אותה ללכת בעיקר אכשיו שהיא נישאה לאחד האצילים של אבולון לאחר  שאבייה עזב אותן לטענת אמה .היילי לא ידעה את הסיבה שאבייה עזב סתם ככה והיא ניפגעה מזה מאוד ,היילי היתה קשורה לאבייה מאוד היא עוד זכרה איך הוא לימד אותה סייף כל ערב הוא היה מורה מצויין והיא הייתה תלמידה  מצויינת. אלה היו זמנים שמחים בישביל היילי אבל יום אחד אבייה פשוט עזב בלי הסבר ואמה היתחתנה מחדש עם הרוזן  מקסימו רולן הוא היה שחצן מאוד והיילי לא סבלה אותו. התליון הכסוף של היילי עזר לה להיזכר באבייה למרות שכעסה אליו היא גם מאוד היתגעגע אליו.היליי הייתה בלונדינית עם עניים כחולות היא נראתה ממש כמו בובה ,אך היא מאוד אדישה וסגורה בעצמה."כדיי שתזוזי הילי קדימה" אמרה האם  היילי רק נאנחה והלכה להיתלבש היא לא ידעה שמהערב הזה החיים שלה ישתנו .

***

רובי התישב לו בשדה פרחים קטן כדיי לנוח "סוף סוף " חשב לעצמו .רובי ציפה להתחיל את חיו מחדש באבלון חיו הקודמים היו רק זיכרון כואב חיילי המלך הרסו את הכפר שלו לפי מה שרובי הבין הם חיפסו משהו או מישהו רק מלחשוב על כך הוא היתעצבן "כל כך הרבה חיים נילקחו..." כאשר רובי הלך לבדו לאגם הסמוך לכפר שלו כדיי לשחות הוא שמע צעקות והריח עשן שרפה רובי רץ כדי לראות מה קורה,הוא הלך לביתו וראה אותם את שתיי אחיו הקטנים ואת הוריו ללא רוח חיים רובי פשוט הישתגע הוא החל לתקוף את החייל הראשון שראה אבל חבריו הגיעו רובי ידע שאם הוא ישאר הוא ימות ולכן הוא ברח ברגע האחרון והיסתתר בעובי היער שותו הכיר בעל פה . לאחר שראה שהחיילים הלכו חזר רובי על הכפר שלו והיזדעזע הוא קבר את כל הגופות שמצא דבר זה לכך לו יומיים .רובי לא הבין למה שיעשו דבר נורא כזה ,הוא החליט לעזוב הוא לא לכך איתו דבר חוץ מכסף והתליון שלו התליון הכסוף שהיה מונח בחדרו כל אותה עת ,רובי שם את התליון על צוארו והלך בעצב רב ומצא ספינה שמפליגה לאובלון במעט שיש לו הוא שילם ועלה לספינה .רובי הגיע לאובלון והתיישב לו בשדה פרחים קטן כדיי לנוח "סוף סוף" חשב לעצמו.

זהו הפרק הראשון מצפה לתגובות\הערות\מחמאות ♥♥

סליחה עם יש לי שגיאות ובעיות בכתב אני מבטיחה שאני ישתפר