זה אולי קצת מוזר,אבל למרות שיש לי, לכולנו, תקופות בחיים
הכותרת של הבלוג, מיום ליום נראית רק יותר מתאימה.
כולנו רוצים שוב ושוב לדאוג ש'לא נצא פראיירים'. אני חושב שהדבר הזה קיים רק בישראליות המצוייה.
האם הייתם עושים משהוא, עבור מישהוא, שהיה חושב פעמיים לפני שהיה עושה את אותו הדבר עבורכם???
אם עניתם כן, מה אם הייתם יודעים שהוא בהכרך לא היה עושה אותו הדבר עבורכם? האם עדיין הייתם עושים את זה?
אנחנו לא רוצים להרגיש פראיירים, שפראייר זו הרגשה של ניצול ללא תמורה, אבל מה קורה אם מסתכלים על זה אחרת,
מה קורה אם מסתכלים על זה בצורה כזו שהיתה לנו הזדמנות לעזור, למישהוא אחר, לעשות משהוא עבורו מבלי שנקבל תמורה
כולנו רוצים להיות אנשים טובים? הלא כן?
אולם המעטים שבאמת לוקחים את זה עד הסוף,
אני לא נכנס להגדרה של מה זה 'טוב' כי אפשר להתברבר שעות, אבל טוב, מבחינתי, הוא שאיפה ליותר בכל יום שעובר.
וכן, גם אם זה לעזור למישהוא שלא בטוח יחזיר לך את אותה הטובה ביום מן הימים - וכאשר יגיע יום מן הימים והטובה לא תחזור,
תדע שזה לא היה לשאו, תדע שאתה מקסמת את עצמך, ו"שמת את כולך" שם.
ובשורה התחתונה, צריך לעשות את הבחירה הנכונה בחיים - ולפעמים, היא נורא קשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
