לפעמים אני אומר לעצמי, שה - So called "Dreams" היו התקופות הטובות בחיי,אני מחפש את העקביות הזו את הביטחון הזה, וגם כמה שהוא ממש מפגר
לדעת שיש מי שתדבר איתי כשאני מרגיש בודד גם בשעות המוזרות של הלילה.
שאוכל להתעורר לידה במיטה וחצי החדשה שקניתי במיוחד, כדי שאם סופסוף תהייה מישהי כזו,
היא לא תרגיש שהיא נופלת ממנה ^_^
אני בחור טוב, ממש טוב, מגיע לי הטוב ביותר.
רק צריך להמתין
לחכות - ולהיות סבלני
אבל לפעמים אני שואל את עצמי "עד מתי" - אוק 86...
ואולי הדברים האלה עולים רק כשאני משווה את עצמי לאחרים
כשאני מייחל לעצמי את מה שיש להם, ולו רק בחלום...
ובמעבר חד,
אני בחור שיודע לקבל ביקורת, אני נעזר בחברים טובים לעשות החלטות שאני לא בטוח בהם
אבל השאלה היא איפה עובר הגבול, איך אני שם לב מה ההבדל אצלי בין "לא" שהוא חלש לבין "לא יודע/לא החלטי" - וכאשר אני לא החלטי
אני נעזר בחברים הטובים שלי עם ההחלטות - אבל מה - הם זה לא אני, אני זה לא הם, אף אחד לא יכול לעשות את ההחלטות שאתה יכול וצריך לעשות...
במקרה הזה אני חושב שידעתי מההתחלה,
אני צריך להקשיב לעצמי קצת יותר - אולי אני לא מכיר את עצמי כמו שחשבתי.
וכדי שאני אלך לישון עם טעם טוב :
הזמנים משתנים,
אני משתנה
וזה ניכר בתגובות של אחרים, מה שקורה בחודשים האחרונים כאילו קסם שאיני יודע מאיפה הגיע לי
אולי זה השיער
אולי זה הבגדים
אולי זה פשוט אני
אבל אנשים שראיתי פעם-פעמיים בחיים שלי, חוזרים אליי, קוראים בשמי, שמחים לראות אותי [כאשר אין לי מושג מי הם - ובעיקר הן]
וגם כאלו שהכרתי יותר טוב אומרות שאני משדר משהוא 'אחר'...
זה גם אחת הסיבות שאני עדיין סבלני - והסבלנות שלי[ראו חלק א] רחוקה מלהיות פוקעת, וגם לא תהייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
