קצה הסטרשף במרכז עיני, ומאחוריו צמרות הברושים המקיפים את בית הקברות
'דגל' אמר מנהל המסדר, ולאחריהם שתי דקות שמשום מה נראו קצרות להפליא
המסדר הלך חלק לחלוטין ללא תקלות יוצאות דופן, מבחינתי לפחות - זה בגלל, או אני צריך להגיד
בזכות, המעמד... המעמד לייצג אפילו באופן שולי וחסר דומיננטי כזה לחלוטין
את כל אותם חללים שבזכותם אתה עומד במקום הזה, עומד ונותן לאבק השריפה מן הכדורים
להכנס לך לעיניים לאחר הירי, החום היוקד של השמש, שגם הוא התגמד אל מול המעמד...
איפהשהוא באמצע, הגיע תפילת 'אל מלא רחמים' - אני הצד המוחלט ההפוך ליהדות - ובכל זאת יש מספר תפילות שאליהם
אני מצליח להתחבר לא במעט, זוהי אחת מהם, כזו שגורמת לך לחשוב פעמיים שלשוש, ועשר, על תוכנן...
יו"ר סיעת העבודה עלה לאחר מכן - בלי טעמים פוליטיים (טוב הוא השתדל) - ונאם נאום בן מספר דקות
בטונים שאינם יכלו להיות מדוייקים יותר - דיבר על כמה מוקירים, ומודים על אותם הנערים שחירפו את נפשם, למען
מדינתינו, למען חיינו ולמען חירותינו בעודם צעירים ועם שאיפות רבות בחיים - על זה שקברנו את בנינו, וגם
במלחמה האחרונה - לא לשאו...
אלו הפעמים היחידות שאני לא יכול להגדיר את הבעת הפנים שהיתה לי לכל אורך הטקס, הייתי כולי בטראנס וסערת
רגשות מטורפת לאחר הנאום שלו - משו רטט אצלי בפנים הרעיד לי יסודות עמוק בפנים שלא ידעתי שקיימים,
קשה לתאר את הטקסט שלו רק במילים, אולי אני רואה את זה ביתר חשיבות - כי הייתי חלק פעיל מכל העניין.
ולפני שהבחנתי - כבר המסדר צעד החוצה בסדר מופתי והכל נגמר.
אני בהחלט גאה, ומודה שניתנה לי האופציה להשתתף בטקס הזה, שלכם אולי לא אומר כלום
אבל לי אומר הרבה, גם בהקדשה של קרוב לשעתיים בכל יום בשבועיים האחרונים לתרגול ואימון עם רס"ר הבסיס.
"היום, עומד דגלנו בחצי התורן - כאות של זיכרון,
מחר, ערב העצמאות של מדינת ישראל, יעמוד הוא איתן - ונזכור שרק בזכותם, אנחנו פה היום"
(הוא לא אמר את זה בידיוק - זה בערך)
טקס יום הזיכרון 2007 - מסדר כבוד - בית העלמין בלוד - 23.4.2007
בבלוג זה
בכל הבלוגים
