אז מה קורה חברים הכל טוב?
התגעגעתם?, כולכם!?, דייי!!
בכל אופן קצת עדכונים
מכירים את רשימת הדברים שאף אחד לא יודע עליהם??
אוקי אז אני חושב שאצלי נכנס לרשימה הסעיף המביש הבא
"אני עדיין קונה בגדים עם ההורים שלי"
בושה וחרפה - אבל טעם באופנה אין לי כ"כ מה שכן אני יודע להרגיש עם בגד נראה עליי טוב, אני מניח שזה רק עניין של זמן
בכל אופן עשיתי קצת קניות שלא עשיתי הרבה זמן ואני נורא מרוצה :)
הקניות תאמת היו לרגל מסיבת הברית של האחיין שלי (כולם יחד "מזל טוווב!")
זה היה ברחובות באולם נהדר שלא ננקוב כרגע בשמו
ובאמת היה מעולה.
מה שמזכיר לי אולי אני אספר לכם על זה
כמו תמיד - יש חיכוחים בין אח שלי להורים שלי - הפעם- ההורים ביקשו שישמור להם מקום ל 15 זוגות - שלושים איש - והם ישלמו על המנות כפי האנשים שהם מגיעים. הוא לא שש להסכים אתם מכיוון שאת האמת - כמו כל משפחה פולנית עם המשפחה שלנו הטיפל'ה יותר רחוקה
אנחנו נפגשים רק בארועים משפחתיים - לא אני גם לא בעד - אבל זו הסביבה שגדלתי אליה.
יש כל מיני דברים שאני באמת מייחל אליהם מידי פעם דברים קטנים כאלה שהרבה אנשים לוקחים כמובן מאליו
אחד מהדברים האלה אצלי הוא משפחה מלוכדת לאעזל - אפילו המשפחה הקרובה שלכם, אם יש לכם כזה דבר - תוקירו אותו.
בכל אופן אבא שלי קצת התעצבן ואמר "אני לא מוכן לזה" אח שלי השיב ואמר "אז אל תגיע לארוע" - לא שמעתי את השיחה אבל אני מאמין שבנקודה הזו אבא שלי התעצבן ואמר שהוא לא יגיע וניתק.
בכל אופן הלבינו איך שהוא את הדברים בניהם אבא שלי ואח שלי אבל עדיין אבא שלי לא ישכח את העוד צלקת הזו שהוא השאיר לו בלב.
מצד אחד - אני מבין את אח שלי אני לא יודע אם אני הייתי רוצה לראות בארוע שלי, שלי, את כל האנשים האלה שאפילו את השמות שלהם אני לא יודע.
מצד שני - זה עדיין אבא שלי ואם הוא רוצה להזמין גם23 זוגות, בגבול ההיגיון, אני עדין צריך לאפשר לו.
אל שוב זה לא הארוע של אבא שלי זה הארוע שלו.
מה שאתם לא יודעים כל זה קורה אחרי שהאחיין הקודם שלי מאז ההריון עד גיל שנה - ההורים שלי לא ראו אותו :| היה איזה כאסח "שסודר" (יותר נכון - קרה לו מה שהמשפחה שלי מומחית לעשות - טוטא מתחת לשטיח) רק בעזרת סבתא שלי בידיוק בגיל שנה ויום.
היתה לי שמירה לפני איזה חודש - סגרתי שבת - היה סבבה והיתה שומרת ששמרה בבוקר מיחידה אחרת בבסיס שלי, 4 חודשים בצה"ל. נורא חמודה ותמימה כזו, מה לעשות זה מדליק אותי P: בכל אופן דיברנו פה ושם כמה פעמים במהלך אותו שבוע וכשנפרדנו עם חיבוק ונשיקה - אתם יודעים - ידידותי כזה - וגם יום למוחורת שבמקרה ראיתי אותה בבוקר ואמרנו שלום אחד לשני, החיבוק שהיא נתנה היה חיבוק דוב, חיבוק עוטף כזה ומחמם, כמו שאני לא חושב שיצא לי לקבל מאף בחורה אי פעם. לפעמים חיבוק קטן עושה את כל ההבדל. עד כמה שהיא קטנת מימדים.
כן - היה איזה ניסיון להוציא מספר טלפון: "חסר לי המספר שלך אצלי בטלפון"
- "מה למה?"
"אה את לא רוצה?"
- (ממהרת לתקן את עצמה) "לא לא אני פשוט לא מבינה בשביל מה" (מה בשביל מה נולדת אתמול?)
"אולי לדבר אתך פה ושם וללמוד להכיר אותך"
- "לא כרגע, אולי כשנכיר יותר" (איך Silly? כשאנחנו נפגשים פעם פעמיים בשבוע ל 15 שניות Tops?)
בכל אופן נמאס לי ניסיונות בזמן האחרון מהר מידי - וזה היה אחד מהם, אמרתי אוקי בסדר גמור והלכתי.
פאקאיט - אבל אני לא חושב שסיימתי את העניין P:.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
