לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"I can reach ANY star"


הכל תלוי בבחירות הנכונות בחיים - לפעמים הן נורא קשות.

כינוי:  אדון_שוקו

בן: 38

Skype:  hllhhh 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הילדה הכי יפה בגן + סיפורי אבט"ש


ברקע - Dire Straits - Twisted by the pool.

 

שלום חברים, התגעגעתם אה?! (טוב אני יודע שמישהוא אחד לפחות ^_^)

בכל אופן, הייתי שבועיים באבט"ש באיזה חור לא רחוק מירושלים

נראה כאילו בנו בכוונה בסיס כדאי שיהיה איפה לשים אותי לשמור...

12 שומרים מסביב לשעון, ורק 5 חיילים שאשכרה משרתים שם

 

בשבוע השני שלי הצטרף איזה ערסוואט כזה, טוב , הוא לא עושה נזק

הוא סתם מעצבן קצת, אני לא חולה על ערסים - חו. מערסים אחרים ופקעצות, מי כן?

 

היו כלמיני טיפוסים באבט"ש, היה את הסוס הרוסי, היה את הצוציק המוזר

היה את ההוא החסר בטחון עצמי (ראו הרחבה), אותי הגדירו כ:

"___, הוא, הוא מוזר מצחיק כזה"

-"כן, בחור טוב"

"כן אחלה בחור"

אממ , דאווקה התלהבתי מאיך שהם התבטאו, וידעתי שלהוציא החוצה את מי שאני באמת,

הצלחתי, פחות או יותר.

 

היה בחור אחד, נקרא לו לשם הסיפור, דן(שם בדוי כמובן), דן היה מסוג האנשים האלה

שחוזרים בלי לשים לב בכלל על דברים שאנשים אחרים אומרים,

מסכים כמעט עם כל מה שנאמר בין אם הוא מבין בזה לבין הוא לא (חוץ מספורט)

זה היה ברור,

זה היה כ"כ ברור

שמרוב מאמצים להתחבב על החבר'ה הוא בעצם עשה את ההיפך

 

זה היה ברור לכולם, רק לא לו.

 

היה בחור אחר, תוכניתן, שמאוד מהר הסתבר שהאף שלו קצת למעלה, אבל ממש קצת לי זה לא הפריע

אבל זה גם לא הפריע לו לדרוך ללא היכר על דן פשוט איכס.

 

שמרתי יחד איתו שבוע שלם (שבוע שני) דיברתי איתו על כל הדברים האלה

ניסיתי קצת לתת לו פרספקטיבה אחרת על מה שהוא עושה, ואני אומר לו איזה רושם הוא מייצר

אני לא יודע אם הרבה הצלחתי, אבל נראה לי ששמתי לו כמה דברים בראש.

 

בסה"כ גם אני הייתי פעם חסר בטחון, אבל מהסוג האחר, המתבודד, המתנזר.

 

מפתיע איך חברה יכולה כ"כ לשנות את הבנאדם מהקצה לקצה, דן סיפר לי סיפורים שלא האמנתי

שבנאדם כמוהו מסוגל בהלך רוח שהוא מסתובב איתו ביום יום, הוא אסף בחורות בבארים (ועשה אותן)

היתה לו חברה (טוב שזרקה אותו ומאז הוא שומע שירים רגשניים כאלה רומנטים - אבל שיהיה לו בכיף

אבל גם אחלה דברים אחרים - טעם סבבה לגמרי במוזיקה  )

והוא אמר לי שזה רק בזכות החבר'ה שלו.

 

התגמדתי ע"י הסיפור שלו על הבחורה מהבאר,

אוקי אז היא היתה שיכורה

אבל צריך הרבה אומץ רק כדי לגשת לבחורה - והייתי בהלם טוטאלי

שהוא אשכרה Pull that one off, על זה אני מוריד בפניו את הכובע.

 

מצד שני הוא אומר לי שהוא קצת נכנס לדיכאון שהיא בכלל לא זכרה אותו יום אחרי

אבל הוא התנער ממנה מאוד מהר, עוד דבר שראוי לציין, הבחור חזק נפשית.

אני על דברים יותר קטנים מצאתי את עצמי פה ושם נופל הרבה, ועמוק.


"

הילדה הכי יפה בגן
יש לה עיניים הכי יפות בגן
וצמה הכי יפה בגן
ופה הכי יפה בגן
וכמה שמביטים בה יותר
רואים שאין מה לדבר
והיא הילדה
הכי יפה, יפה בגן

 

כשהיא מחייכת
גם אני מחייכת
וכשהיא עצובה
אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן.
"

יופי אכן זה לא הכל, אבל מה קורה שהיופי הוא לא רק חיצוני

הוא מצטרף לחוכמה, חינניות, חברותיות וחוש הומור.

נכון, הדברים האלה לא הכל אבל זה מראה על אישיות חזקה, לא?...

 

עולה במוחי הרבה פעמים השאלה הזו בשיר, וכרגע לפחות, אני יכול רק לנסות ולשער...

נכתב על ידי אדון_שוקו , 14/5/2008 22:06   בקטגוריות אופטימי, ביקורת, סיפרותי, צבא, צבא  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אדון_שוקו ב-28/5/2008 18:20
 



עידכון תקופתי - התגעגעתי


ברקע: Fort minor - Dj Green Lantern Mixtape(Grate cd) - petrified


מה קורה כולם - מישהוא עדיין קורא פה? תגיבו כדי שאני אדע אם מישהוא עדיין בחיים

לי יש - מסתבר עדיין דופק.

נתחיל בכמה בשורות כלליות:

חזרתי שלשום מכמעט של 3 שבועות שלא הייתי בבית - שבועיים אבטש + יומיים טיול עם גף/מדור שלי (איך שלא תקראו לזה - כי תאכלס קוראים לזה בי"מ - ואף אחד לא יודע מה זה בי"מ :D )

באבטש היה לי הרבה זמן לעשות חושבים על מה אני רוצה מעצמי

ולהפתעתי - זה לא דיכא אותי - בעבר כשהייתי נותן לעצמי זמן לחשוב הייתי נכנס לסרטים רעים - שכמה מהם מתועדים פה - זה לא קרה.

למרות שאכן חשבתי יותר מידי - ותאמת אני לא יודע על מה - השבועיים עברו בשלום

הטיול היה נהדר וכיף.


כשחזרתי הביתה מהטיול הדבר הראשון שאמא שלי אמרה (ההורים לא ראו אותי אחרי האבט"ש) - זה לאבא שלי: "הוא השתנה הרבה בשבועיים, נכון?" - לא היה ברור לי - אולי כל הזמן הזה למחשבה עשה איתי טוב?

לא יודע - מה שכן הגעתי תשוש ועייף וחשבתי שזה זה - אמרתי לה - והיא אמרה לא - זה לא זה - זה כאילו חזרת יותר בוגר.

יכול להיות - מי אני להגיד את זה.


הפן המקצועי צבאי-אזרחי שלי לקח פאווז כמובן של קרוב לשלוש שבועות - אבל נמשיך בידיוק מאיפה שהפסקתי ונסדר את הכל לאט לאט.


קיבלתי סמל לפני שיצאתי לאבטש!! :) איזה כיף לי - הקץ לצעירות - עכשיו יש לי פחות תורניות בכמות משמעותית.


אתמול נפגשתי עם חברים בקניון - וכל הבעסה - בגלל השביתה היו מלא פריקונים אימוים וערסים צוציקים בקניון

חבר שלי דיבר עם איזו מפגרת עכשיו - והיא אמרה לו בשיא הערסוואתיות - יאללה תעוף מפה.

החבר הזה שלי - באמת בנאדם זהב - וזה לא שהוא לא יכול להגן על עצמו - להיפך הוא יכול להגן על עצמו הרבה יותר טוב ממני, בלי קשר גם לעבודה שהיא היתה חצי מהגובהה שלו.

זה  הביא לי את הפיוזים - ואני עכשיו נזכר שזה קרה לי גם בטיול. כשבחורה מתנשאת ואומרת לי או לחבר שלי מה לעשות אני נגנב

אני אף פעם לא מתעצבן ומי שמכיר אותי יודע - לעזאזל - היה לי חבר צוות שניסה להוציא ממני "סתום תפה" שאני אומר לו - וגם זה לקח לו חצי שעה.

אבל זה משהוא אחד שהפיוזים כנראה לא יכולים לעמוד בו, ניגשתי עליה וצעקתי עליה למה מי היא - אם היא רוצה היא מוזמנת לעזוב והיא לא תגיד לו מה לעשות - חבר שלי בסוף הרגיע אותי ומשך אותי משם. משום מה כשאני כותב את זה הפיוזם שלי עולים, לא יודע למה.

כנראה מצאתי משהוא אחד שכן יכול לעצבן אותי.

ועכשיו כשאני מסתכל אחורה אני רואה שתמיד (או לפחות בשנתיים האחרונות) זה עיצבן אותי באותה מידה.

היי - אולי גם אני מגניב ויש לי איזה דיפרסייה חמורה מהילדות שקבורה אצלי במוח וכאלה שטויות - ובגלל זה אני כ"כ דפוק?...


בקניון פגשתי גם עוד כמה חברים של חבר שלי - הם ממש אחלה וזה - דאגנו להחליף מסנג'רים :P

אחד מהם אפילו נראה כמו מייק שינודה (Mike shinoda או משו כזה - נו ההוא מלינקין פארק / פורט מיינור - הראפר) ממש ממש קופי כל היום קראתי לו מייק חחח וגם הרבה אחרים אמרו שהוא דומה.

אחד מהחבר'ה אמר לי 'בואנה אתה שרוט רציני' - ואני מניח שכן- אני שרוט

אני דפוק

אני לפעמים קצת עושה את עצמי טיפוש

אולי זה בשביל צומת לב

ואולי זה בשביל להרגיש שונה

חברי הצוות שלי אפילו קוראים לי GoofBall

איזה סיבה שלא תהה - אני אוהב את עצמי ככה - אני By definition - מוזר.


באבט"ש ראיתי את העונה השנייה של Kyle XY למי שמכיר - את כולה אחרי שאכלתי בערך לפני שנה ומשהוא את העונה הראשונה...

יש שמה את ההיא שקייל מתאהב בה - "Amanda Bloom "(Kirsten Prout) - שכיכבה גם ב Electa (לא שאני זוכר - למרות שראיתי תסרט)

היא לעצמה - נאה לחלוטין - לא אומר כוסית על

אבל היא נראית ממש טוב.

יש בה תמימות כזו וחומד בלתי מוסבר...

או שזה הדמות שלה - או שזו היא עצמה - משהוא בה קסם לי לגמרי - אני לא בקטע של "וואי אני מאוהב בה ורוצה לעשות אתה ילדים" (למרות שלא הייתי מתנגד :P).

אני מדבר על זה שהיא מביאה לי - לפחות במסך משהוא מיוחד וקסום לחלוטין שלא נתקלתי בו בעבר.


 

אז זה היה העידכון להיום חבר'ה

מקווה שאני לא אנטוש אתכם ככה לכ"כ הרבה זמן יותר ...

אוהב,

ומקווה שאתם אוהבים אותי לפחות באותה מידה,

 

אדון_שוקו.

נכתב על ידי אדון_שוקו , 2/11/2007 12:57   בקטגוריות צבא, אופטימי, סיפרותי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אדון_שוקו ב-4/11/2007 19:08
 



"היום, עומד דגלנו בחצי התורן"


קצה הסטרשף במרכז עיני, ומאחוריו צמרות הברושים המקיפים את בית הקברות
'דגל' אמר מנהל המסדר, ולאחריהם שתי דקות שמשום מה נראו קצרות להפליא
המסדר הלך חלק לחלוטין ללא תקלות יוצאות דופן, מבחינתי לפחות - זה בגלל, או אני צריך להגיד
בזכות, המעמד... המעמד לייצג אפילו באופן שולי וחסר דומיננטי כזה לחלוטין
את כל אותם חללים שבזכותם אתה עומד במקום הזה, עומד ונותן לאבק השריפה מן הכדורים
להכנס לך לעיניים לאחר הירי, החום היוקד של השמש, שגם הוא התגמד אל מול המעמד...
איפהשהוא באמצע, הגיע תפילת 'אל מלא רחמים' - אני הצד המוחלט ההפוך ליהדות - ובכל זאת יש מספר תפילות שאליהם

אני מצליח להתחבר לא במעט, זוהי אחת מהם, כזו שגורמת לך לחשוב פעמיים שלשוש, ועשר, על תוכנן...
יו"ר סיעת העבודה עלה לאחר מכן - בלי טעמים פוליטיים (טוב הוא השתדל) - ונאם נאום בן מספר דקות
בטונים שאינם יכלו להיות מדוייקים יותר - דיבר על כמה מוקירים, ומודים על אותם הנערים שחירפו את נפשם, למען

מדינתינו, למען חיינו ולמען חירותינו בעודם צעירים ועם שאיפות רבות בחיים - על זה שקברנו את בנינו, וגם

במלחמה האחרונה - לא לשאו...
אלו הפעמים היחידות שאני לא יכול להגדיר את הבעת הפנים שהיתה לי לכל אורך הטקס, הייתי כולי בטראנס וסערת

רגשות מטורפת לאחר הנאום שלו - משו רטט אצלי בפנים הרעיד לי יסודות עמוק בפנים שלא ידעתי שקיימים,
קשה לתאר את הטקסט שלו רק במילים, אולי אני רואה את זה ביתר חשיבות - כי הייתי חלק פעיל מכל העניין.
ולפני שהבחנתי - כבר המסדר צעד החוצה בסדר מופתי והכל נגמר.

 

אני בהחלט גאה, ומודה שניתנה לי האופציה להשתתף בטקס הזה, שלכם אולי לא אומר כלום
אבל לי אומר הרבה, גם בהקדשה של קרוב לשעתיים בכל יום בשבועיים האחרונים לתרגול ואימון עם רס"ר הבסיס.

 


"היום, עומד דגלנו בחצי התורן - כאות של זיכרון,
מחר, ערב העצמאות של מדינת ישראל, יעמוד הוא איתן - ונזכור שרק בזכותם, אנחנו פה היום"
(הוא לא אמר את זה בידיוק - זה בערך)

 

טקס יום הזיכרון 2007 - מסדר כבוד - בית העלמין בלוד - 23.4.2007

נכתב על ידי אדון_שוקו , 23/4/2007 17:18   בקטגוריות צבא, אופטימי, אקטואליה, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
4,539
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאדון_שוקו אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אדון_שוקו ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)