היו לי היום מיונים לחובלים/צוללות. הלכתי בשביל הפרוטוקול, לא טוב להבריז מזימון, אבל בינינו, מה לי ולחובלים? דרישות התפקיד: כריזמטיות, יכולת הנהגה, חכמה יוצאת דופן, יצירתיות מרהיבה. לא ממש תכונות שיש בי, חוץ מאולי יצירתיות.

אם מישהי תרצה אשמח להסביר על המיונים ולכתוב מה היה, אבל בתכלס, חיפשתי קצת לפני זה ומצאתי מאמרים שנכתבו אי שם ב2006, ואפילו הסרט עם המוזיקה של שודדי הקאריביים היה אותו סרט, אז אין לי יותר מידי מה לחדש פה באינטרנט.

היה לי ברור שלא אתקבל. ציונים ממוצעים, לא חכמה במיוחד, בלי יכולות הנהגה, בעיה קלה של דיכאון (שאני לא מסתירה יותר מידי מהצבא, אגב).

בחלק של השלמת המשפטים אני חושבת שהשלמתי לפחות חמישה מהם עם משפט שמכיל את המילה "גלידה".

הייתי מאוד מאושרת כאשר אכלתי גלידה וניל עוגיות.

הילד התרגז נורא כאשר גילה שנגמרה הגלידה בבית.

הייתי מאוד משוחררת כשעניתי על השאלות וכתבתי באופן חופשי. גם ככה אין לי סיכוי להתקבל, נכון?

אז כן, הופתעתי כשאמרו לי שעברתי את המיון לחובלים.

כן כן, זה מעולה לאגו, סופסוף אני לא מרגישה כמו נעל, ממש תענוג גדול.

החלטתי לקרוא על השלב הבא – הגיבוש.

ומכאן כותרת הפוסט.... אמאאאאאאאאאאא

בנות שעברו את הגיבוש מספרות על המיעוט יוצא הדופן בבנות, על קילומטרים על גבי קילומטרים של ריצה מפרכת, על הנשירה הכמעט מוחלטת של בנות עוד בשלבים מוקדמים של הגיבוש....

מזה זה???

הלו! אני לא בכושר! כשכתבתי שהכושר שלי "ממוצע", זה היה ביחס לבנות אחרות! לא לגברים בגילי! אף אחד לא שומע אותי??

אני

לא

בכושר!

טוב, זה היה ממש חמוד ונחמד, בוסט טוב לאגו הפגוע שלי....אגיד יפה תודה שלום וביי.

האמת שאלך לגיבוש, למה לא? אני מתכוונת להתחיל להתאמן עכשיו ומקווה שזה יעזור לי ולו במעט.

ומצחיק, כי אפילו לא כל כך רציתי את זה, אני עדיין לא יודעת אם אני רוצה את זה, אני לא מכירה את זה בכלל ולא יודעת אם זה בשבילי.

סתם לחוצה מתה מהגיבוש הזה. אני באמת באמת לא בנויה למאמץ פיזי, פשוט לא מבינה איך זה קרה בכלל. הצילו

ובנימה אופטימית זו.....

יש ריח של קיץ