טוב, הייתי ביומעבודה... היה יומעבודה כיפי ביותר, עשיתי כמעט כל דבר שהיה!
-הכנתי שלטים (טוב נוו.. יצאו קצת מכוערים... יסלחו לי ;) )
-שטפתי את הרצפה.
-עזרתי להכין מחברות הדרכה
-והמשכתי בקילוף הדלת.
אנשים התחילו להעריך אותי, עם
הדלת הזאת, עמדתי על שלי, לא הייתי מוכנה שיצבעו אותה... שיהרסו את מה שעבדתי עליו.
המשכתי לקלף ואנשים אחרים גם קילפו במקומי, זה כבר נהיה מאמץ קבוצתי.. וכמעט וסיימנו..
היו גם רגעים של לבד.. במשך שעה וחצי ערך.. ישבתי לבד, גלמודה, בחדר וקילפתי את הצבע מהדלת..
הגיעו בנות והתחילו לשאול אותי אם אני בסדר.
גם הגיעו כמה.. כולל שמיניסטית ואמרו לי שאני מתמידה, שאני כוח עבודה ושאני לוקחת דברים ברצינות,
שאין הרבה אנשים כמוני.. (~אושר~אושר~אושר~)
אני חושבת שסוף כל סוף התחילו להעריך, התחילו להבין שיש דבר כזה מוסר עבודה.. ולא באים רק בשביל הכיף.
נראה לי שהבינו ש.. גם אם זה קשה ,וגם אם זה נראה חסר טעם, וגם אם תמיד היינו עושים דברים בדרך אחרת-
אפשר לשנות, צריך לשמור על ראש פתוח, צריך לדעת שיש עוד דברים.
אנשים התחילו סוף כל סוף להבין את זה!
ואני מרגישה שאני באמת עזרתי להם להבין את זה... אני מרגישה שבאמת ישלי השפעה..
אומנם עכשיו היא קטנה, ממש קטנה
אבל היא עוד תגדל,
אתם תראו
אני עוד אהיה
סופר של ילדה!
(ולא במובן המטריד של המילה ><)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~GirLike~