אני לא כל כך יודעת ממה להתחיל..

אני יודעת שאת צודקת, לפחות מהנקודת מבט שלך, אני לגמרי יכולה להבין את הצורה שבה את רואה את הדברים..

נכון התבגרתי, ולאחרים זה נראה כאילו השתניתי מקצה לקצה, אבל אני לא מרגישה שהשתניתי.. בכלל.

אני מרגישה שהתבגרתי ולמדתי להפתח יותר לאנשים ולעשות מה שבראש שלי ולא לפחד, וכן יש לבי חלק גדול בזה,

ואת צודקת סטון, שהיא כנראה משפיעה עליי אבל אני אוהבת את ההשפעה הזאת כי היא משחררת אותי, וכן יש לי את הגבולות שלי שעוצרים

אותי לעשות מעשים מטופשים יותר אפילו ממה שאני כבר עושה.

גם אם נראה לכל האנשים שהכירו אותי פעם או שחושבים שהם מכירים אותי היום שאני מגזימה ועוברת כל גבול זה ממש לא נכון,

כי מה שאני עושה אלה דברים שפעם, משום מה פשוט לא היה לי אומץ לעשות

או שלא היה לי כוח בכלל להתחבר או שחשבתי יותר מידי על מה יחשבו עליי, עכשיו וכבר דיי הרבה זמן, שהתבגרתי והיחידה שבאמת אכפת לי

מה היא חושבת עליי, היא אני עצמי...

כנראה שאנשים שחושבים שהשתניתי לא באמת מכירים אותי.. לא נתתי לאנשים באמת להכיר אותי רק בגלל הפחד להפגע,

ואני פשוט החלטתי שאני לא אהיה משותקת לפחד הזה יותר, וזה עובד לי יפה מאוד כבר מספיק זמן, ותחשבו שנייה,

כבר שנה שאתם טוענים שהשתניתי ואתם כבר לא יודעים מי אני, אולי לא ידעתם מההתחלה ?

אני לא באה בטענות אני מבינה אתכם, אבל אני מצפה שגם תבינו אותי.

אני שמחה שיש לי אותך ואת מזכירה לי לפעמים שאני בסך הכל ילדה, אני אוהבת אותך המון סטון (: