בתחילת השבוע הזה (אם אתם ממש מתעקשים: בסוף השבוע שעבר) נורתה ונפצעה אנושות חברת הקונגרס האריזונאית היהודיה (חובה להדגיש) גבריאל גיפורדס (או כמו שאמא שלי כינתה אותה: G-Force) במהלך "עצרת פוליטית" שקיימה מחוץ לחנות מכולת בעיר טוסון. זה היה די צפוי שאחרי גלי הירי בבתי הספר ובקולג'ים תהיה הסלמה - כך חשבתי, אבל אז הגיעה הכתבה הזו ב-ynet שסיפרה על כך שגיפורדס התריעה בראיון שהעניקה כבר לפני כשנה ל-MSNBC על כך שהיא עשויה להיות מטרה לחיסול בשל פעולותיהם של שרה פיילין ואנשי "מסיבת התה" שלה.

מספר תאים אפלים במוח שלי התעוררו ולחשו בארסיות: "היא אשמה! היא הרי נתנה את הרעיון לרצח! שרה פיילין ואנשיה פרסמו קריקטורת "מפת מטרות", אז מה? האם קריקטורות הרגו מישהו אי פעם? לא. אבל היא, זו שטענה שיש השלכות קשות למעשים כאלה, היא הביאה על עצמה את האסון. לא זו בלבד, אלא שהיא גם לא טרחה לקבל ליווי אבטחתי מתאים. עובדה - כבר בעצרת הפוליטית הקודמת שקיימה היה ניסיון לרצוח אותה כשמישהו שם שלף כלי נשק אך לא הספיק לבצע את זממו מכיון שאחד מעוזריה הזעיק את המשטרה*. האם היא למדה משהו מאז? לא. אז מי אשם?".

נשמע מגוחך, דוחה ומרגיז? כך חשבתי גם אני כשעלו טענות מגוחכות לפיהן נשים הלבושות באופן חושפני מביאות על עצמן הטרדה מינית או אפילו אונס. אז בעקבות פוסטי ההטרדה המינית שנמצאים לאחרונה באופנת המומלצים, החלטתי להפסיק להתרגז ופשוט לכתוב.

נשים לא אשמות בכך שעברו הטרדה מינית או נאנסו. וזה לא שאני מעודד לבוש פרובוקטיבי, אבל מי שאישה שלבושה באופן פרובוקטיבי גורמת לו לרצות להטריד אותה והוא לא חש רחמים על הדרך שבה היא מצאה לנכון לבטא את עצמה או לא מצליח פשוט להתעלם ממנה - הוא קרוב מדי להפיכה למטריד מיני (אם הוא לא היה כזה עד עכשיו). האשמה כולה מוטלת לפתחו של חולה הנפש שמצא לעצמו עיסוק כמטריד מיני ולבוש שחושף פחות לא ימנע ממוחו המעוות לבצע מעשים שכאלה.

זה עוד מילא. כי מעולם לא חשתי צורך כזה, כך שאולי לגבי מטרידים מינית הסטטיסטיקה ה"מדעית" הזו נכונה והם אכן נוטים להטריד מינית דוקא את אלה שנראות להם "מופקרות". אבל יותר מכל מרגיזה אותי ההתייחסות שלוות הנפש אל התנהגותו של הגבר כבעל צורך מיני.

לפני מספר חודשים השתתפתי בפאנל עיתונאי עם עמירה הס מ"הארץ". בין השאר דובר שם על העיתונות ככזו שצריכה לשרת את טובת הציבור. היא נתנה דוגמה למקרה היפותטי שבו ניתן לבחור לפרסום אחת משתי ידיעות הבאות: העלאת מחירים בקיוסק והטרדה מינית ע"י נשיא. באיזו ידיעה הייתם בוחרים ככזו שמשרתת את טובת הציבור? - שאלה. הייתי היחיד שהעז לומר בקול את מה שחשבו אחרים בליבם: ידיעה על העלאת מחירים בקיוסק משרתת את טובת הציבור בעוד ידיעה על הטרדה מינית שהתבצעה ע"י נשיא אינה עומדת בקריטריון והיא מציצנות לשמה. לדעתי, לידיעה כזו אין מקום על חשבון הידיעה השניה. הס פטרה את דברי בזלזול וטענה שהעובדה שאני גבר גורמת לי להגיד כך. לא הסכמתי מסיבה פשוטה: לו היתה הידיעה על ההטרדה המינית משולבת בכתבת תחקיר שלמה בנושא ההטרדה המינית - היה מקום לטעון שזו משרתת את טובת הציבור ועדיפה על פני חברתה. אך כל עוד מדובר רק בסיפור המקרה, אין טעם בכך. חוץ מזה, בעיתונות ימהרו להבליט את העובדה שמדובר בנשיא והתוצאה תהיה אובדן אימון הציבור בממשל כשלמעשה לא מדובר בממשל מושחת אלא באדם יחיד שאינו משקף את הכלל.

בדיון שניהלתי אחר כך עם אחד מחברי הפאנל הוא הסכים איתי, אך בין דבריו הבליע את האמירה כי "טובת הציבור היא לדעת על העלאת המחירים בקיוסק הסמוך ולא על עוד גבר שלא עשה דבר מיוחד ופשוט פעל כפי שיצרו הורה לו לעשות". האמירה הזו קוממה אותי מאד. כי גבר שלא שולט ביצרו ו"פשוט נוהג כפי שגבר נוהג", הוא לא גבר, אלא בהמה חסרת שליטה בסיסית במעשיה.

ההתייחסות הסלחנית לגבר היא לא נחלת בודדים או גברים בלבד. הסטריאוטיפ הרואה בגבר כאסרטיבי וככזה שצריך ליזום קשר גם אם נתקל בסירוב כזה או אחר הוא תוצאה של חינוך ארוך שנים שלו שותפות גם בנות המין הנשי. נשים רבות רואות "גבר גבר" בגבר מנומס פחות. כאן כבר מגיעים לגבול דק שקל יחסית לחצות אותו ולזכות בכבוד (מפוקפק למדי) בתואר מטריד מיני.

אז לא, אני לא מנסה לסנגר על מטרידים מינית, כי הם אנשים שהלכו רחוק מדי ופירשו במוחם המעוות את הסיטואציה כלגיטימית. נשים לא אשמות בהטרדה המינית שעברו וזה לא משנה מה הן לבשו. הן נפלו קרבן לידיה של חיה חסרת שליטה שמעוניינת לספק את יצריה כאן ועכשיו ואינה ראויה לתואר "אדם". אבל הן בהחלט יכולות לעזור במיגור הסטריאוטיפ ה"גברי" (והן לא צריכות להיות פמיניסטיות כדי לעשות את זה). גבר אגרסיבי שמתנהל בגסות המוערכת בטעות כאומץ לב וכחוזק גברי, הוא לא גבר אלא חיה. כי אדם שונה מחיה בדיוק ביכולת לבקר את עצמו ולשלוט ביצריו.

שלכם,

- נרקיס.

וכן, את הפוסט הזה כתבתי בלילה. זה הזמן שבו השקט והשלווה שמסביב שמופרים מדי פעם בקול מנוע מטרטר של רכב סיאט חולף (ידעתם שהרעש דומה לרעש המנוע של סקודה אוקטביה?) מאפשרים לי להתרכז ולתרגם סוף-סוף את הרעיונות למילים (כמו גם לעורר מספר תאים אפלים במוח שלי). לילות חסרי שינה הם לא נדירים אצלי, אבל שני לילות רצופים הם לא ממש תדירים. זה לא היה מפריע לי אם לא הייתי נכנס לעמוד הראשי של ישרא-בלוג וקורא במומלצים את הכותרת לפוסט שכתבה שירה הדס-נקר (כאן, תחת הכותרת "אויש, תנוחי") כ"אויש, תמותי". נדמה לי שבכל זאת כדאי שאפרוש לשינה קצרה עד אור הבוקר. לילה טוב.

עריכה: לא הבנתי מה גרם פתאום לסטטיסטיקות להתפרע. חיפשתי בדף הראשי (שממנו הגיעו רוב ככל הכניסות) ולא הבנתי מה קורה, עד שנתקלתי בקטע הזה במדור המומלצים. תודה למי שהמליץ, תודה לעורכים שבחרו להדגיש משפט בודד מתוך פוסט שלם ותודה למגיבים (ע"ר). 

עריכה #2: הפוסט של "בפנים אחרות" נכתב כנראה בתגובה לפוסט שלי. מיותר לציין שאני לא מסכים איתה ושלמרות שאני בהחלט לא מעודד לבוש פרובוקטיבי (בלשון המעטה) אני לא חושב שהבחורה המוטרדת אשמה. נראה לי מיותר גם להרחיב על זה ולכן אני אסתפק בדברים שכתבתי כאן ובתגובה שהגבתי לה שם. קראו ותיהנו (או שלא).