ישראל היא מדינה ביורוקרטית. כולם יודעים את זה, גם הרופאה בקופת החולים שעלתה מחבר-העמים ואמרה לבעל הנימוסים האירופאיים שלפניה (אני) ש"במדינה הזו, בלי להפוך שולחנות, שום דבר לא יזוז". גם הממשלה יודעת.

מצד שני, לתושבי המדינה הזו יש היסטוריה ארוכה של מחאות מלאות רעש שנמוגו בקול דממה דקה, על אף שהמטרה לא הושגה. הנה סקירה קצרה של כמה מהשנה האחרונה:

מחאת הדלק

המחאה - תחילת השנה עמדה בסימן החרפת המאבק בהתייקרות הדלק שהגיע לשיא של 7.26 ש"ח לליטר (בתדלוק עצמי) בינואר. צעדות מחאה, יום ללא תדלוק ועוד הפגנות יצאו לפועל במהלך המחאה.

התוצאה - שר האוצר, יובל שטייניץ, הכריז בפברואר על הוזלת מס בסך 23 אג'.

סטטוס - קצת אחרי ההוזלה האמורה, התפוגג הסיקור התקשורתי והמחאה איבדה חלק גדול מכוחה וממשתתפיה. מאז, מחיר הדלק השתנה תכופות והיה במגמת עלייה. לפי ההערכות, יעודכן מחיר הדלק בסוף החודש ויעמוד על 7.52 ש"ח לליטר.

שביתת העובדים הסוציאליים

המחאה - לאחר שנים של עמידה בתנאי שכר שאינם מספיקים, יצאו העובדים הסוציאליים ב-5 במרץ לשביתה מלאה שכללה הפגנות שזכו לחיבוק ואהדה תקשורתית. דרישתם היתה ברורה - הם לא יחזרו לעבוד עד שתשונה טבלת השכר שלהם.

התוצאה - 23 ימים לאחר תחילת השביתה, חתמו נציגי העובדים ונציגי משרד האוצר על הסכם הכולל העלאה של כ-23 אחוזים במשכורת שתימשך על פני שמונה שנים.

סטטוס - טבלת השכר נותרה כשהיתה. המאבק לא השיג את מטרתו.

מחאת הקוטג'

המחאה - בעקבות סדרת כתבות בגלובס על יוקר המחיה, פתח איציק אלרוב קבוצה בפייסבוק וקרא להחרים למשך חודש את הקוטג' שמחירו היה קרוב לשמונה שקלים עד שיוזל המחיר למקסימום של חמישה שקלים. לאחר סיקור תקשורתי נרחב ובלבול קל, הוזז תאריך המחאה לחודש יולי.

התוצאה - מלבד רשת מגה, רשתות שיווק המזון שספגו ירידה במכירות מיהרו להכריז על הוזלת מחירים באופן עצמאי (רמי לוי הכריז על מחיר של 5 שקלים ושופרסל הציעה מבצע 1+1) בעוד מנכ"לית תנובה זהבית כהן מכריזה כי המחירים יישארו כמות שהם. לאחר שהדיון הגיע לכנסת והוחלט על הקמת ועדות חקירה ועל השארת הפיקוח על מוצרי החלב המפוקחים, נכנעו היצרניות ותנובה הכריזה על מחיר מומלץ לצרכן של 5.9 ש"ח לגביע קוטג'. מובילי המחאה הכריזו על ניצחון זמני והציבור חזר לקנות קוטג'.

סטטוס - לא תמצאו קוטג' במחיר של 5 שקלים. אפילו רמי לוי, הפילנתרופ הדגול, מוכר כעת את הלבן-הלבן במחיר של 5.5 ש"ח ועם תאריך תפוגה לא-משהו. ואם לא שמתם לב - גם מחיר מוצרי החלב שבפיקוח עלה. שקית חלב שעלתה 4.75 ש"ח בחודש שעבר עולה כעת 5 שקלים שלמים. בהחלט ניצחון.

מחאת הרופאים

המחאה - בדיוק ברגע שבו הסתיימה מחאת העובדים הסוציאליים, ממש כשהיא כבר התחילה לצאת מהאף, נזכרה ההסתדרות הרפואית להכריז על שביתה. למרבה מזלה, התקשורת התייצבה מיד לימינה וציבור החולים (או לפחות זה שהתראיין לתקשורת) תמך במאבק ללא סייג.

התוצאה - אין תוצאה. 120 יום של מאבק הן יותר מדי גם עבור תקשורת צהובה. עם הזמן, נמוגה בעשן התמיכה התקשורתית והידיעות בנושא עברו למשבצת בעמוד 15. גם החולים לא טמנו ידם בצלחת והסבל שנגרם להם התחיל להימאס. בדיוק כשהכל היה קרוב להסכם, התפוצצה העסקה והתקשורת שוב בחשה בנושא, אבל אז הגיעה מחאת הדיור.

מחאת הדיור.

המילה האחרונה בתחום ההפגנות הישראליות שהתחילה גם היא (כמה מפתיע) מסיקור תקשורתי נרחב של פעילות של סטודנטית שפתחה קבוצה בפייסבוק. אוהלים שצצו ברחבי הארץ ותהלוכות מחאה בתל אביב של רוטשילד תחת הסיסמא "דיור בר-השגה" הביאו את הרעש אל שולחן הכנסת וגרמו לראש הממשלה להציג היום תוכנית לפתרון בשוק הדיור במסיבת עיתונאים. עוד לפני שהסתיימה האספה, מיהר אחד ממארגני המחאה להכריז: "אני לא יודע למה, אבל אני יודע שהוא משקר, זה לא פתרון". על אף שברור שפרסום התוכנית דוקא עכשיו נובע ממחאת האוהלים (אם כי התכנון לא יכול היה להיעשות תוך שבוע, כך שהתכנון אכן נעשה בלי קשר למחאה), הדובר לא ידע להסביר מדוע לדעתו יש שקר בדברים. בסקר פייסבוק של "הארץ", כתבה מישהי כי "אם היתה כוונה אמיתית היו יוצרים אותה מזמן.... אין פה הצעות רחבות לצמצום הפערים ולמען שינוי חברתי והפיכת יוקר המחיה לריאלי ואפשרי לאדם הממוצע אלא פניה נקודתית לפתרונות למגזרים שזוהו ע"י נתניהו כמובילי המחאה".

ובכן, אני לא יודע למה ציפיתם ממחאה שמתמקמת באוהלים ודורשת "דיור בר-השגה". את יוקר המחיה, למרבה הצער, לא ניתן להפוך בקלות (אלא אם כן מדינה סוציאל-דמוקרטית לא מספיקה לכם. תמיד אפשר להקים את מק"י מהאפר) ושינוי חברתי הוא דבר שתלוי בעם יותר מבנבחריו. תגובה בנוסח "אני לא יודע למה, אבל אני יודע שהוא שקרן", היא תגובה מפוחדת שמגיעה ממישהו שמרגיש ששומטים את אור המצלמות מעליו ולא ממישהו שרוצה בטובת הציבור. איך כתבו חברי להקת "הדג נחש" בדף הפייסבוק שלהם? "אנשים שמאוהבים במצלמות אינם מתאימים לנהל מאבק. במוקדם או במאוחר תופנה האנרגיה שלהם לכיבוש המצלמה ולא לכיבוש יעדי המאבק".

כמו כל קודמותיה, גם זו תיעלם בהתקפלות איטית על אף שמארגניה יכריזו שוב ושוב על "מהפכה" קרבה. כי "צדק חברתי" היא כותרת חלולה שנולדה במוחו הקודח של קופירייטר, כי בסופו של דבר, כל עוד לא ידע העם להתאחד, לשמור על מחאה עד לסיומה ולא לשסות את התקשורת במחאה חדשה מדי יומיים, כל עוד תימשך המחאה בהתפלגות, בהתפזרות על סקטור רחב, ללא מטרה מוגדרת (וללא סיקור תקשורתי שידעך עם הזמן, כי העמודים הראשיים לא יכולים להראות את אותן התמונות שוב ושוב), בהתערבות של גורמים אינטרסנטיים ושל שיח פוליטי מובהקים, עם תוכנית ממשלתית לפתרון או בלעדיה, דרך כל ההפגנות נגמרת במבוי סתום ואפל, עמוק מתחת לאדמה.

איך אמר דייב בארי? "ההישג העיקרי של כל הפגנה הוא לעצבן אנשים שאינם חלק ממנה".

גם כן מחאה.

שלכם,

- נרקיס.