בחודשים האחרונים שמענו לא מעט דיווחים, פרשנויות ובעיקר תחושות בטן לא מבוססות בנוגע להצבעה בנושא המדינה הפלסטינית בעצרת האו"ם השנתית.

אז קודם כל, קחו נשימה עמוקה והתרווחו לאחור (בהנחה שמותקן מסעד בכיסא שעליו אתם יושבים כרגע). שום דבר לא עומד להשתנות והמצב בשטח יישאר בדיוק כפי שהיה. למה? משום שההצבעה המחייבת היא זו שבמועצת הביטחון (בה חברות 15 מדינות שמתוכן חמש חברות קבועות בעלות זכות וטו) ושם ההצעה תיבלם בכל מקרה בגלל הוטו האמריקני. ההצבעה בעצרת הכללית? כבר היתה כזו ב-1988, כשערפאת ז"ל (פרשו את ראשי התיבות כרצונכם) היה אחראי על המהלך. כזכור לכולנו, זה לא שינה דבר. בדיוק כמו עוד הרבה החלטות של העצרת הכללית שכוונו נגד ישראל והיו ונותרו פורמליות בלבד. לכל היותר יאפשר המהלך לחמאס לשלוח נציג מטעמו כמשקיף פלסטיני (וזה היה, כמובן, סרקזם. חמאס הוא ארגון טרור שלא יזכה להכרה באו"ם עד שיכריז על התפרקות מנשקו והתנערות מפעולות טרור).

למה בכל זאת אתם מקבלים נבואות זעם בעיתונים ובאתרי האינטרנט? כי הפחדה מוכרת וכי העם בישראל נהנה משום מה לקחת הכל לאקסטרים ולהיות מפוחד מכל זבוב.

עד כאן למה לא. מכאן ואילך - למה כן. או: למה אני חושב שצריכה לקום מדינה פלסטינית.

כן, אני בהחלט חושב שמדינה פלסטינית היא רעיון לא רע. אל תמהרו לשמוח או להתרגז, כי זה לא מה שאתם חושבים. המניעים שלי הם אגואיסטיים לחלוטין. לכן, כשאני מדבר על מדינה פלסטינית, אני לא מתכוון לנוסח הבקשה הפלסטינית ולגבולות 67'. אני מתכוון להכרה ישראלית במדינה פלסטינית בשטחים שממילא נמצאים תחת שליטה פלסטינית. למה? בדיוק מאותן הסיבות של המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית ובדיוק מאותן הסיבות של התומכים במדינה כזו.

אחת הדאגות הגדולות של המתנגדים למדינה פלסטינית היא הבעיה הבטחונית והיווצרותם של גבולות שאינם ברי הגנה עם הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67'. בעיה כזו לא קיימת בגבולות הקיימים כיום שאליהם ישראל כמעט ולא נכנסת ממילא ושבהם נשמרת (אפילו אם רק כלפי חוץ) שליטה יציבה יחסית של הכוחות הפלסטיניים.

הכרה במדינה פלסטינית תאפשר הגשת תביעות בינלאומיות נגד בכירים פלסטינים מטעמים של פגיעה מכוונת באוכלוסיה אזרחית וביצוע פשעי מלחמה.

הכרה במדינה פלסטינית תאפשר לישראל להפסיק להתחפר ולהיזהר במהלך "מבצעים" כאלה ואחרים מדה-לגיטימציה של מה שיכונה "פעולה מול אוכלוסיה אזרחית". ירי של טיל מרצועת עזה או פיגוע מכל סוג אחר יטיל את האחריות למעשה על המדינה הפלסטינית (שתהפול למעשה למדינת טרור בהכרה בינלאומית במקרה שחמאס יצטרף לממשלה) - דבר שיאפשר למדינת ישראל להכריז על מלחמה ויציאה לפעולה לגיטימית ללא הצורך בטיפול בלוחמי גרילה בכפפות של משי וללא הצורך להתחייב בפגיעה מדוייקת במפגעים עצמם, כי בכל מלחמה ישנם קרבנות הכרחיים (בניגוד ל"מבצעים" בתוך אוכלוסיה אזרחית).

הכרה במדינה פלסטינית כזו אולי לא תשמח את הפלסטינים, אבל תאפשר לישראל להיפטר מהתמיכה הישראלית, הבטחונית וההומניטרית, המועברת לידי הפלסטינים ומשמשת לפעולות טרור לא מעטות.

ולבסוף - הכרה במדינה פלסטינית תוכיח את אי היציבות השלטונית הפלסטינית ואת מאבקי הכוח של כל הפלגים המכונים באופן דמגוגי "העם הפלסטיני".

כל זה, כמובן, ביקום המקביל שבו בראש מדינת ישראל עומדת הנהגה אמיצה שלא תחשוש לפעול לפי אמות מידה בינלאומיות על אף הגינויים שתספוג, שלא תחשוש לבצע מהלך שלא ישמח אף אחד בצד השני של המתרס אבל יקבע את החוקיות של מעשיה ושלא תחשוש לאפשר לעצמה לפעול מבלי לִרְצות לרַצּות את הגחמות של כל בעל לשון.

בחזרה ליקום שלנו - כל זה אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות. אנחנו נמשיך לדשדש והפתרון הטוב ביותר יהיה למשוך ולמשוך את הזמן תוך כדי התגוננות תמידית, גידול קיני מחבלים בכסף ישראלי ואמריקני ותקיפת מטרות חבלניות ברצועה רק כתגובה על ירי של קסאם שטיל של חצי מליון דולר לא הצליח ליירט.

שלכם,

- נרקיס.

נ.ב. רק נדמה לי, או שאחרי הלעג לביצועי הערוץ הראשון, סיקור מושב עצרת האו"ם בערוץ 10 באמת היה מלא בתקלות טכניות שהיו מביישות אפילו את התקלות בעת שידורי סיקור השריפה בכרמל?

נ.ב.ב. אם כבר עוסקים בערוץ 10, מילה על המאורעות שאירעו לפני קצת יותר משבוע: במקום לשאול האם התנצלות כפוייה היא אפשרות סבירה או מותו של החופש העיתונאי, כדאי לשים לב לכך שהמהלך ה"אמיץ" של גיא זוהר השאיר אותו לחסות תחת אותו ערוץ ש"הורג את החופש העיתונאי". אולי (ושוב - רק אולי) היה המהלך מיועד רק לסייע לו להיפטר מעורכת חדשה שהיתה עשוייה להיכנס לתפקיד בעקבות התפטרותה של עורכת "השבוע" ואגב כך גם להעסיק את הכותרות בשמו במהלך הימים שאחרי. חוץ מזה, תמיד כדאי לזכור שאלו אותם העיתונאים שאומרים לנו לא להאמין למה שאומר הצד האינטרסנטי לפני שמבררים ברר היטב את העובדות. חבל שכמעט אף עיתונאי לא שמר על הכלל החשוב הזה במקרה הזה.